ע"פ 4890/98 חרבי מזערו נ. מדינת ישראל

המערער הורשע במעשי עבירה של חטיפה לשם חבלה, חבלה בכוונה מחמירה וקשירת קשר לביצוע פשע, ונדון ל30- חדשי מאסר בפועל (בניכוי 12 ימי מעצר) ו18- חדשי מאסר על תנאי. הוא מערער לפנינו על הרשעתו ועל חומרת עונשו.

לפי ממצאי העובדות שנקבעו בבית המשפט המחוזי, חטפו המערער ואחרים, ובכללם וליד מזערו, את המתלונן (על רקע טענה שהמתלונן מחזר אחרי אשת המערער) במכוניתו של המערער, הסיעוהו למקום כלשהו, התיזו עליו גז מדמיע, קשרו את עיניו ואת ידיו. הפליאו בו את מכותיהם וגרמו לו נזקים חמורים אחרים.

הרשעתו של המערער סבה בעיקרה על דברי עדותם של ואליד ושל המתלונן במשטרה, שהשופטת המלומדת ראתה לקבלם כראיה על יסוד סעיף 10א לפקודת הראיות ועל חוסר המהימנות שהיא יחסה לעדותו של המערער. השופטת המלומדת סמכה גם על ה"עטווה" שנערכה בין הנוגעים בדבר, אך גב' כץ בשם המדינה הסכימה שלא ניתן היה לסמוך על האמור בה לאחר שהיא הוגשה כראיה רק למטרה מוגבלת. יהיה הדבר אשר יהיה אנו סבורים שהיה די גם בחומר הראיות האחר כדי להרשיע את המערער. לפיכך אנו דוחים את הערעור על ההרשעה.

גם העונש שהושת על המערער אינו חמור כדי הצדקת התערבותנו, הן כשלעצמו והן בהשוואה לעונשו של ואליד.

הערעור נדחה.