ע"פ 4892/06 ניסים כהן נ. מדינת ישראל

1.ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו (כבוד השופטת נגה אהד), שדחה את בקשת המערער לעכב את ביצוע עונש המאסר שהושת עליו בבית משפט השלום בראשון-לציון, עד למועד ההכרעה בערעורו.

2.המערער הורשע בביצוע מעשה מגונה ובמירמה והפרת אמונים, ונדון לשנתיים וחצי מאסר בפועל , מאסר על תנאי, ופיצוי למתלוננת בסך 15,000 ₪. על-פי המפורט בפסק הדין, המערער הוא שוטר, שנטל חלק בפרוייקט משותף לעיריית ראשון לציון, משרד החינוך ומשטרת ישראל, בשם "המשטרה והקהילה". הפרוייקט הופעל, בין היתר, בבית-הספר בו למדה המתלוננת, שהייתה בעת ביצוע המעשים כבת 15. יועצת בית הספר ביקשה מהמערער לסייע למתלוננת, שנסיבותיה האישיות היו קשות: הוריה התגרשו כשהייתה בת שלוש, ומאז מצאה עצמה מועברת מפנימייה לפנימייה. בביתה, היא סבלה ממעשים מגונים שבוצעו בה, ובמסגרת זו אף הוצא כנגד אחיה צו הרחקה מהבית. על רקע זה, החל הקשר בין המערער למתלוננת, כשהמערער מציג עצמו בפניה כגורם המוסמך והנכון לסייע לה בכל עת. המתלוננת האמינה במערער ומצאה אצלו אוזן קשבת לבעיותיה האישיות, ומקום מפלט מהקשיים בביתה. המערער אכן עשה רבות בכדי לסייע לה, בניסיון לגמול אותה משימוש בסם ולהחזירה לביתה כל אימת שברחה ממנו. אמה של המתלוננת הייתה שבעת רצון מהקשר בין השניים, ופנתה אל המערער בעת שהתעוררו בעיות בקשר לבתה. אלא, שבחלוף הזמן, החל המערער עצמו לבצע במתלוננת מעשים מגונים. הוא הרבה להתקשר אליה מיוזמתו, והזמינה להיפגש עמו בנקודה משטרתית בשעות הערב המאוחרות ובסופי שבוע, כשנקודת המשטרה הייתה ריקה מאדם. המעשים המגונים שביצע המערער במתלוננת הלכו והחמירו מפעם לפעם, עד שבמפגש האחרון בין השניים, בעל המערער את המתלוננת.

בית משפט השלום הרשיע את המערער בעבירות של מעשה מגונה, מעשה מגונה בנסיבות של אינוס ומרמה והפרת אימונים. הוא גזר עליו, כאמור, שנתיים וחצי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת.

מתבקש עיכוב ביצוע עונש המאסר, וזאת עד להכרעה בערעור לבית המשפט המחוזי, אשר מתייחס הן להכרעת הדין והן לעונש.

4.בערעור זה, טוען הסניגור, כי הכלל של יישום מיידי של עונש המאסר לא צריך לחול בנסיבות מקרה זה מן הטעמים הבאים: המערער משוחרר מזה כחמישה חודשים מאז מתן גזר הדין, בשל עיכובי ביצוע זמניים של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, ובמשך תקופה זו לא היתה כל סטייה בהתנהגותו; העבירות נעברו בדצמבר 2001, כלומר לפני כארבע וחצי שנים, כשכל פרק הזמן הזה היה המערער משוחרר בתנאי שחרור בערובה; הוא התייצב לכל הדיונים; המערער הינו שוטר לשעבר, ללא כל עבר פלילי או תיקים משמעתיים; הוא אינו מסוכן לשלום הציבור; נסיבות העבירה הן נסיבות מיוחדות, ולאור המפורט בהודעת הערעור, קיים סיכוי רב שבית המשפט יזכה את המערער, או לחילופין, יקל עליו באופן משמעותי ויורה על ריצוי עונש המאסר בעבודות שירות; משך המאסר האמיתי הוא 18 חודשים, לאחר ניכוי שחרור מוקדם וקיצור מינהלי; למערער ייגרם נזק רב ובלתי הפיך אם לא יעוכב ביצוע המאסר.

5.אין מקום לעיכוב ביצוע עונש המאסר בנסיבות מקרה זה. ראשית, סיכויי הערעור על פניהם אינם טובים, שכן הוא נסב, בעיקרו, על קביעות שבעובדה שנקבעו בפסק הדין, ומטבע הדברים ערכאת הערעור אינה ממהרת להתערב בכגון דא; שנית, משך המאסר בפועל, שנתיים וחצי – אינו הופך את הערעור על העונש למיותר שכן הוא מותיר פסק זמן ניכר מהעונש לשיקול דעת בית המשפט שידון בערעור. ושלישית, נסיבותיו האישיות של המערער והעובדה שהיה משוחרר בערובה עד למתן גזר הדין אינם מצדיקים עיכוב ביצוע. יתר על כן, לעבירות בהן הורשע חומרה מיוחדת מאחר שהן כורכות את המערער לא רק בעבירות מין חמורות כלפי קטינה, אלא גם בהפרת אימונים חמורה כלפי המערכת הציבורית, בניצולו את מערכת יחסי האימון שהתפתחה בינו לבין המתלוננת במסגרת תפקידו הציבורי כשוטר לצורך סיפוק יצריו המיניים. מכלול נסיבות אלה אינן מצדיקות עיכוב ביצוע עונש המאסר, ויש להתחיל בריצויו עתה.

6.לבקשת המערער ובהסכמת המדינה יתייצב המערער לריצוי עונשו בעוד כשבועיים, ביום 30.7.06 בשעה 10:00 בבית משפט השלום בראשון לציון.