ע"פ 4894/01 נחום רון נ. מדינת ישראל

המערער מרצה עונש מאסר, בן 12 שנים, שהוטל עליו בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לאחר שהורשע בעבירה של נסיון לרצח, ובעבירות של שיבוש הליכי משפט והדחה בחקירה.

בעוד ערעורו כנגד אותה הרשעה תלוי ועומד בבית המשפט העליון, ביקש המערער לקשור קשר עם אסיר אחר, על מנת להטריד, באמצעותו, את אחד מן העדים באותו משפט, ועל מנת להניעו לחזור בו מעדותו. המערער הוסיף והתקשר, מכלאו, לעד אחר במשפט, מספר רב של פעמים, והניע אותו לחזור בו מן העדות שמסר. אותו עד אכן נענה לדרישותיו וחתם בפני עורך-דין על תצהיר לפיו שיקר, כביכול, בעדותו שניתנה במשפטו של המערער. את התצהיר ביקש המערער להגיש כראיה בערעור. סופו של דבר, כך אנו למדים היום, שהערעור שהגיש המערער כנגד הרשעתו בעבירות האמורות - של נסיון לרצח, שיבוש הליכי משפט והדחה בחקירה - נדחה.

בגין כל המעשים האלה הודה המערער בביצוע עבירות של הטרדת עד ושל הדחה בעדות, עבירות על הוראות הסעיפים 246(א), 249 ו499-(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז1977-. בית המשפט גזר עליו, בגין העבירות האלה, מאסר לריצוי בפועל לתקופה של שנתיים, ומאסר מותנה לתקופה של שנה ומחצה.

הערעור מופנה כנגד גזר הדין. המערער סבור כי העונש שהוטל עליו חמור, וחורג מרמת הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה. הוא טוען כי יש להביא בחשבון גם את העובדה, שהמניע שעמד ביסוד מעשיו הוא מניע של מצוקה ושל צורך, שהביאו אותו לבצע את מעשיו הפסולים.

דין הערעור להידחות. העבירות בהן הורשע המערער הן עבירות חמורות, והעונש שנגזר עליו אינו חמור כלל בהתחשב גם בעובדה שלחובתו הרשעות קודמות ובהן הרשעות בגין עבירות מאותו סוג. בית המשפט המחוזי הביא בחשבון העונש את הנסיבות לקולא, שהמערער טען להן, ולא מצאנו כל עילה להתערב בגזר הדין.

הערעור נדחה.