ע"פ 4913/99 אחמד פגם נ. מדינת ישראל

המערער הורשע בשוד בנסיבות מחמירות, בקשירת קשר לביצוע פשע ובשהייה בלתי חוקית. נגזרו עליו 21 חודשי מאסר בפועל והופעלו נגדו במצטבר עוד שישה חודשי מאסר על-תנאי מגזר-דין קודם. כן נגזרה עליו שנת מאסר על-תנאי, למשך שלוש שנים, בשל השהייה הבלתי חוקית בישראל.

בערעור על חומרת העונש מודה הסניגור, כי העונש שהושת על המערער, כשלעצמו, אינו חמור. אלא שלטענתו, היה על בית המשפט להבחין בין המערער לבין מי שביצע עימו בצוותא את מעשה השוד ושבגזר-דינו של בית המשפט המחוזי תואר כמי שהיה העבריין העיקרי. מתוך שעל שותפו של המערער נגזר עונש זהה, מעלה הסניגור שביחס למערער היה על בית המשפט להסתפק בעונש יותר קל.

נראה לנו כי מעיקרה לא היה כל יסוד להבחין בין שני המעורבים שחלקיהם בביצוע מעשה השוד לא נשנו זה מזה במידה המצדיקה להגדיר מי מהם כעבריין עיקרי. העונש שהוטל על המערער רחוק מלהיות חמור.

הערעור נדחה.