ע"פ 4923/99 עמרם קרמלקר נ. מדינת ישראל

המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע במספר רב של עבירות מין, וביניהן אף אינוס, שביצע באשתו. הוא נדון לשש שנות מאסר, מהן ארבע שנים לריצוי בפועל, והיתרה על-תנאי. ערעורו מופנה הן כנגד ההרשעה והן כנגד חומרת העונש.

הרשעתו של המערער מושתתת על הודעת אשתו במשטרה, שלה מצא בית-המשפט המחוזי חיזוקים, בעוד שלעדותה בבית-המשפט, במסגרתה חזרה בה האישה מדבריה במשטרה, לא האמין.

במסגרת ערעורו כנגד ההרשעה טען בא-כוח המערער, כי בית-המשפט המחוזי לא נימק מדוע העדיף את גירסת האישה במשטרה על-פני עדותה בבית-המשפט, כי גירסת האישה במשטרה כלל אינה מתקבלת-על-הדעת, וכי המערער אינו אדם אלים.

טענות אלה אינן נראות לנו. בית-המשפט המחוזי קבע, כי האישה לא העידה בפניו אמת. זאת, על-יסוד התרשמותו, וכן על-יסוד שיקולים שבהגיון, אותם פירט. אין מקום להתערב בממצא זה. כמו-כן, אין מחלוקת, כי להודעת האישה במשטרה נמצאו חיזוקים. הערעור כנגד ההרשעה נדחה, איפוא.

לעומת-זאת, החלטנו לקבל את הערעור כנגד חומרת העונש. כשלעצמו, העונש אינו חמור מדי, גם בהתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער. עם-זאת, התקופה בה היה המערער בכלא היטיבה עמו. שירות-המבחן הגיש תסקיר חיובי באשר ליחסו של המערער לאישתו, וציין, כי המערער מבין כיום מהו היחס הראוי בין איש לאישה. כך גם זכה המערער לטיפול בכלא.

בנסיבות אלה, ועל-מנת לעודד את המערער להמשיך בדרכו, אנו מפחיתות את עונש המאסר בפועל שהוטל על המערער, ומעמידות אותו על 42 חודשים. שאר חלקי גזר-הדין יעמדו בעינם.