ע"פ 4932/04 תמיר לוי נ. מדינת ישראל

השופטת ד' ביניש :

המערער ביחד עם אחר הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב-אישום מתוקן בעבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, בעבירה של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 וכן בהחזקת ונשיאה של נשק, עבירה לפי סעיף 144(א) רישא וסעיף 144ב לחוק. בגין העבירה של החזקה ונשיאה של נשק גזר בית המשפט קמא על המערער עונש של 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו, וכן גזר עליו עונש של 18 חודשי מאסר על תנאי. הערעור מופנה כנגד עונש המאסר בפועל.

עונשו של המערער נגזר עליו בשל כך שנשא על גופו אקדח טעון במחסנית, ובה שבעה עשר כדורים עם הכנה למשתיק קול. האקדח שהוחזק ברשותו היה אקדח גנוב. לקולת עונשו טען בא-כוח המערער הן בבית המשפט קמא והן בפנינו כי הוא נזקק לאקדח לצורך הגנה עצמית. ואמנם לא היתה מחלוקת כי המערער שפעל בשוק ההימורים הבלתי-חוקיים, כערב לחובותיהם של מהמרים, הסתבך בחובות לגורמים מפוקפקים, אשר פגעו בו וניסו, ככל הנראה, להורגו בשתי הזדמנויות. כך נדקר בעבר בחזהו בדקירות סכין, ובפעם אחרת ביתו נפרץ וברז הגז נשאר פתוח. העובדה כי המערער נחשף לסיכון לחייו היתה לנגד עיני בית המשפט קמא, כאשר גזר את עונשו; עם זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי אין לתת לטענת ההגנה העצמית משמעות מכרעת בענישתו של המערער. המערער הינו בעל עבר פלילי כבד, אשר בעברו גם עבירות אלימות והוא ריצה כבר עונש מאסר משמעותי בכלא. בצדק עמד בית המשפט קמא על כך שכאשר אדם מעורה בעולם העברייני כמו המערער, הוא אכן נחשף לסיכונים. דא עקא שבמציאות הקיימת כיום בישראל, מעורבותם של עבריינים במאבקים בהם נעשה שימוש בכלי נשק, יש בה כדי לסכן גם את בטחונו של הציבור, כאשר אזרחים תמימים נקלעים לזירת המאבק ואף חייהם בסכנה. בנסיבות אלה, אין מנוס מהחמרה בענישה בעבירות של החזקה ונשיאה של נשק, כדי להרתיע מפני הסיכון הנשקף לציבור שמא יעשה שימוש בנשק זה.

על כן גם אם נביא בחשבון את הסיכון הנשקף למערער, העונש אשר נגזר עליו אינו חמור כלל ועיקר, בשים לב לחומרה שיש בעבירות שהורשע בהן ובהתחשב בעברו הפלילי ובמסוכנות הנשקפת ממנו.

אשר על כן, דין הערעור להידחות.

המערער יתייצב לריצוי עונשו בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ביום 10.10.2004 עד לשעה 12:00.