ע"פ 4936/08 עמי מסיקה נ. מדינת ישראל

1.

בכתב-אישום שהוגש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב נטען, כי בתאריך 21.05.2007, לפנות בוקר, ניפץ המערער שמשה של חנות ברמלה, ואחר כך שפך לתוכה חומר דליק והציתה. כתוצאה מכך עלו החנות והמחסן הצמוד לה באש. שוטרים שהבחינו במערער החלו דולקים אחריו כדי לעצרו, ובתגובה הוא דחף את אחד מהם ובעט בו. בגין כל אלה יוחסו למערער עבירות של הצתה ותקיפת שוטר, לפי סעיפים 448(א) ו-273 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בעקבות הרשעתו, החליט בית-המשפט המחוזי לגזור למערער ששה חודשי מאסר ושנה מאסר על-תנאי. בית-המשפט היה נכון לבחון את האפשרות שהמערער ישא במאסר בדרך של עבודות שירות, אולם כוונה זו סוכלה בגין שני אירועים שיפורטו להלן.

2.

בכתב אישום נוסף שהוגש נגד המערער (ת.פ. 1630/08) נטען, כי בתאריך 01.05.2008 (שבועיים לאחר מתן גזר-הדין בתיק נושא הערעור), איים המערער על אדם תוך שהוא עושה שימוש בסכין. בעקבות כך, הוגש כתב-אישום ועמו בקשה למעצר המערער עד תום ההליכים. בתום הדיון שוחרר המערער למעצר בית, אולם אז התרחש, כך על פי גרסת המשיבה, האירוע הנוסף.

נטען, כי בתום אחד הדיונים בשאלת המעצר, עקב המערער אחר התובעת במשפטו עד למקום מגוריה. ביום המחרת שב המערער לאותו מקום, וחתך, בעצמו או בסיועו של אחר, שניים מצמיגי רכבה של התובעת. משהחלה התובעת בנסיעה וגילתה את אשר אירע לצמיגים, היא עצרה, וטרמפיסטים שהיו עמה סייעו לה להחליף את הצמיגים. נטען, כי בשלב זה הציעה את עזרתה אישה נוספת שעברה במקום, ולטענת המשיבה אישה זו או המערער עצמו ניצלו הפוגה כלשהי כדי לגנוב מתוך המכונית שקית בה היו ארוזים תיקים של התובעת, וביניהם תיקו-שלו. גם הפעם עתרה המשיבה למעצרו של המערער עד תום ההליכים, אולם הדיונים בשאלה זו טרם הסתיימו. נוכח ההליכים החדשים שנפתחו נגדו, החליט בית-המשפט המחוזי, ביום כ"ג באייר התשס"ח (28.05.2008), כי המערער ישא בששת חודשי המאסר שהושתו עליו מאחורי סורג ובריח. כנגד גזר-הדין הוגש ערעור לבית-משפט זה, ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע העונש.

3.

תקופת המאסר שהושתה על המערער וכנגדה מופנה הערעור, הנה קצרה ביותר, וקרוב לוודאי שהמערער יסיים לשאת בה או ברובה לפני שיישמע ערעורו. זו כמובן תוצאה לא רצויה, הואיל והיא מסכלת את מטרת הערעור, ומקפחת את זכותו של המערער להביא את השגותיו בפני ערכאה נוספת. אכן, המערער חשוד בביצוען של עבירות נוספות, אותן ביצע על פי הנטען לאחר שנגזר עונשו. אולם, גם זאת יש לזכור, המערער כופר בעובדות המפלילות שיוחסו לו בתיקים הנוספים, וכל עוד לא הורשע בידי בית-המשפט המוסמך, עומדת לו חזקת החפות. העולה מכך הוא, שאם בסופו של יום יזוכה המערער מהעבירות בתיקים הנוספים שנפתחו נגדו, עלול להתברר כי העילה מכוחה נמנע ממנו מלשאת בששת חודשי המאסר בדרך של עבודות שירות, הייתה חסרת יסוד, ונדמה כי אין צורך להסביר עד כמה מצב זה אינו ראוי.

לפיכך, אני נעתר לבקשה ומורה כי ביצוע מאסרו של המערער יעוכב עד למתן פסק-הדין בערעור זה. המתחייב מכך הוא שיש לשחרר את המערער ממאסרו, ובלבד שלא עומדות נגדו פקודת כליאה או פקודת מעצר נוספות.