ע"פ 4945/99 חוסאם פלאח נ. מדינת ישראל

המערער פיתה בתואנת שווא את המתלונן להיכנס למכוניתו, שבה ישב אדם נוסף. הוא הסיע את המתלונן לדרך עפר במקום עזוב, שם שלף סכין ודרש מן המתלונן את כספו. כשהמתלונן סירב, תקף האדם האחר את המתלונן באגרופים ובסטירות ובעקבות זאת לקח המערער מהמתלונן את כספו, 1000 ש"ח, ואת מסמכיו האישיים. אחר כך יצא המתלונן מהרכב, והמערער וחברו נסעו לדרכם. בעקבות תלונת המתלונן עצרה המשטרה את המערער ובזמן המעצר נתפסו ברשותו 9 גרם הרואין.

על יסוד הודייתו בעובדות הללו הורשע המערער בביצוע חטיפה, שוד מזוין בחבורה, תקיפה וכן באחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. בית המשפט גזר עליו ארבע שנים מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. בזמן מתן גזר הדין ריצה המערער עונש מאסר בשל עבירה אחרת, ובגזר הדין הורה בית המשפט כי שנה אחת מעונש המאסר המוטל יבצע המערער בחופף למאסר הקודם.

בערעור על חומרת העונש טוען הסניגור כי המערער הופלה לרעה לעומת האדם האחר שנסע במכוניתו, שלא הועמד לדין כלל, אף על פי שזהותו - בניגוד לאמור בכתב האישום עצמו - הייתה ידועה למשטרה. מתשובת באת-כוח המדינה עולה כי שמו של האדם האחר נמסר בחקירה על-ידי המתלונן, לא על יסוד הכרות אישית, אלא על יסוד מה שמסר לו המערער. התיק נסגר נגד שותפו של המערער בשל חוסר ראיות להאשמתו.

העונש שנגזר על המערער אינו נראה לנו חמור. המדובר בסדרה של עבירות קשות שבוצעו באיומי אלימות, ולמערער עבר פלילי משמעותי. יצוין כי בית המשפט המחוזי ציין בגזר-דינו כי החליט לא למצות את הדין עם המערער שכן התרשם מכנות חרטתו וכוונתו לפתוח דף חדש.

הערעור נדחה.