ע"פ 4954/98 יוסף פסקרו נ. מדינת ישראל

העורר הורשע בבית-משפט השלום, על יסוד הודאתו, בעבירות של איום ותקיפה ונדון ל10- חודשי מאסר בפועל.

הוא עירער לבית-המשפט המחוזי על חומרת העונש ובמקביל ביקש עיכוב ביצוע גזר-הדין. בקשתו נדחתה ואף לא נקבע מועד לשמיעת הערעור, והעורר מרצה את עונש המאסר מזה כחודש וחצי.

מר פטר, בא-כוח המדינה, מסכים כי הדיון בבית-המשפט המחוזי, בגידרו נדחתה הבקשה לעיכוב ביצוע גזר-הדין, היה פגום שכן, ההחלטה ניתנה מבלי לשמוע את הצדדים. מר פטר מציע איפוא לבטל את ההחלטה ולהחזיר את התיק לבית-המשפט המחוזי על מנת שישמע את הבקשה מחדש.

כן מטעים בא-כוח המדינה, כי זו תבקש לשמוע את הערעור בהקדם האפשרי.

עמדה זו אינה נראית לי. שכן, קבלתה גורמת להתמשכות נוספת של ההליכים, אשר עשויה להביא לכך שהעורר יסיים לרצות את עונשו, או למצער ירצה חלק ניכר ממנו, כך שלא יהיה עוד טעם בערעור עצמו.

אשר-על-כן אני מקבלת את הערר ומורה על שחרורו של העורר עד למתן פסק-דין בערעורו בתנאים הבאים: הפקדת סך של 2,000 ש"ח במזומן בקופת בית-משפט השלום בנצרת והמצאת ערבות צד ג' על-סך 20,000 ש"ח להנחת דעת רשם בית-המשפט המחוזי בנצרת.

ניתן בזה צו לעיכוב יציאתו של העורר מהארץ. על העורר, אם ברשותו דרכון, להפקידו במשטרה.