ע"פ 4975/04 אנדריי אנטולי טרסוב נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

המערער ושניים אחרים נכנסו בחודש מאי 2003 לביתה של אישה, תוך שהם מתחזים לעובדיה של חברת כבלים. בחפץ דמוי אקדח שהחזיקו בידם הם איימו על המתלוננת, ואילצו אותה לפתוח כספת המצויה בביתה, וממנה הם גנבו סכום כסף נכבד. משיצאו שני שותפיו של המערער מהדירה, הוא קשר את המתלוננת בידיה וברגליה, חסם את פיה בנייר דבק, ולאחר זאת נמלט עם חבריו ברכבה של המתלוננת.

למערער יוחס אישום נוסף ובו נטען, כי בעת הגעתו ארצה בשנת 1990 הוא קיבל מענק קליטה. כשנתיים לאחר מכן הוא עזב את ישראל, אליה שב בשנת 1995, כשהוא משתמש בזהות שאולה ונעזר במסמכים מזויפים. גם הפעם קיבל המערער מענק קליטה בסכום נכבד, והוא הוסיף להשתמש בזהות השאולה עד למעצרו בשנת 2003.

המערער הודה בכל אלה, ולאחר שהורשע גזר לו בית המשפט המחוזי, בגדרו של הסכם טיעון אותו גיבשו הצדדים, 7 שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלוננת בסכום של 4,000 ₪. כמו כן, הופעלו שני מאסרים על-תנאי, חלקם בחופף וחלקם במצטבר, והתוצאה היתה שהמערער נכלא ל-7.5 שנים. להשלמת התמונה נוסיף, כי לאחד משותפיו של המערער, מחטייב נאזים, גזר בית המשפט 4.5 שנות מאסר, וכן הופעל מאסר על-תנאי בן 8 חודשים שעמד נגדו, מחציתו במצטבר.

הערעור מופנה כנגד העונש, ובמסגרתו עתרה באת-כוחו של המערער לאפשר לשולחה להשתלב בתהליך גמילה מהתמכרותו לסמים במסגרת קהילה טיפולית, ולחלופין להקל בעונשו.

לא ראינו מקום לבקש את תשובת המדינה. את הפער בין העונש שנגזר למערער לזה שנגזר למחטייב, נימק בית משפט קמא בכך שהיה זה המערער אשר בעת שנותר לבדו בדירה, לא נחה דעתו עד אשר טרח וקשר את המתלוננת בידיה וברגליה, חסם את פיה, והותירה מוטלת על הרצפה חסרת אונים. אולם, זה אינו העניין היחיד המצדיק את האבחנה בין השניים. כאמור, הורשע המערער באישום נוסף שעל חומרתו אין צורך להרבות מילים, ואם תוסיף לכל אלה את עברו הפלילי המכביד, שוב אין מנוס מהמסקנה כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי אינו חמור כלל וכלל, אדרבא, הוא מתון ומאוזן, ומכאן מסקנתנו כי לא הוכחה עילה כלשהי להתערב בו.

באשר לבקשתה של באת-כוח המערער להפנות את שולחה לתהליך גמילה בקהילה טיפולית, לא נותר לנו אלא להפנות לאמור בתסקיר האחרון של שרות המבחן, ממנו עולה כי המערער לא ביטא נזקקות להשתלב בתהליך טיפולי כלשהו, והוא גם לא ביטא מוטיבציה להשתלב בתכנית טיפולית לנפגעי סמים. כך או כך, מי שמבקש, באמת ובתמים, להיגמל מהתמכרותו, היה עליו להקדים מחשבה למעשה, ואת הפניה לגמילה היה צריך ליזום לפני ביצועו של שוד אלים ואכזרי, ולא מתוך רצון לתור אחר מוצא כדי להיחלץ ממאסר ממושך שנגזר לו.

הערעור נדחה.