בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 4978/97
בפני: כבוד השופט א' מצא
כבוד השופט י' קדמי
כבוד השופט י' גולדברג
המערערת: מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב: יגאל קיקוזשוילי
ערעור על גזר דין בית המשפט המחוזי
בנצרת מיום 1.7.97 בת.פ. 88/86
שניתן על ידי כבוד השופט א' אמינוף
תאריך הישיבה: ז' בשבט תשנ"ח (3.2.98)
בשם המערערת: עו"ד אלון אינפלד
בשם המשיב: עו"ד תמי אולמן
בשם שרות המבחן: גב' זהבה מור
פ ס ק - ד י ן
בעקבות סכסוך בין שתי חבורות של נערים במועדון, המשיב ובני חבורתו נתקלו ברחוב בבני החבורה האחרת. שניים מחבורתו של המשיב נטלו אחד מהאחרים במכוניתם והסתלקו ועוד אחד מהאחרים ברח מן המקום. בזירה נותרו המשיב, חברו אילן ביטר ואחד מבני החבורה האחרת. האחרון שלף סכין, והמשיב וביטר חבטו בו ובעטו בו, עד שנפל והסכין נשמטה מידו. אז נטל ביטר את הסכין ודקר את האחר פעמיים ואחת מן הדקירות גרמה למותו.
המשיב, שהובא לדין בנפרד מביטר, הורשע לפי הודייתו בעובדות בעבירת הריגה. בית המשפט המחוזי גזר עליו ארבע שנות מאסר, מהן שנה אחת מאסר בפועל.
בערעור שלפנינו טוען בא כוח המדינה כי העונש שנגזר על המשיב מופרז לקולא ומבקש מאיתנו להחמיר בו. אכן, נראה שעונש של שנת מאסר בפועל בשל מעשה הריגה הוא עונש שאין בו כדי לבטא את חומרת המעשה והתוצאה. ואולם, בקבעו את עונשו של המשיב הסביר בית המשפט המחוזי כי לא היה זה המשיב אשר דקר את המנוח בסכין; וכאמור, מי שהביא את הסכין לזירת התיגרה לא היה המשיב, ואף לא חבריו, אלא המנוח. המשיב אמנם לא נקלע אל זירת האירוע באקראי, אבל אין ספק שמעשה הקטילה היווה עבורו התרחשות פתאומית והדעת נותנת שהמשיב לא הביאה בחשבון מראש.
לא למותר לציין שבשעת המעשה היה המשיב כבן שמונה עשרה. ההתרשמות של שירות המבחן ממנו היא חיובית. ברי שהוא הפיק לקח מהתרחשותו של המעשה הזה. בנסיבות שפורטו, וחרף חומרת התוצאה המצערת, גמרנו בדעתנו שלא להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי והערעור נדחה.
ניתן היום, ט' שבט תשנ"ח (5.2.98).
ש ו פ ט ש ו פ ט
ש ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
97049780.
F07