ע"פ 4985/97 אלצאנע בקר נ. מדינת ישראל

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ת.פ.ח. 66/97) - על פי הודאה על בסיס עסקת טיעון - בעבירות הבאות: החזקת הירואין באריזות שונות, במשקל כולל של 616 גרם; החזקת שני מאזנים אלקטרוניים לשקילת סמים, מכתש, עלי וכף המשמשים להכנת סם להפצה.

על פי עסקת הטיעון, הגבילה התביעה את טיעוניה לעונש שלא יעלה על 7 שנים מאסר; כאשר ההגנה תטען לעונש שלא יעלה על 4 שנים מאסר.

בהתחשב בכמות המסחרית של ההירואין שנמצא ברשותו של המערער - כאשר לצידה נמצאה גם כמות לא מבוטלת של חומר המשמש למהילת ההירואין לקראת צריכתו - גזר בית המשפט על המערער שש שנים מאסר לריצוי בפועל ושלוש שנים מאסר על תנאי.

הערעור מכוון כנגד מידת העונש. טענתו המרכזית של ב"כ המערער היא: כי המערער עבר את העבירות בהן הורשע על רקע התמכרותו לסם, ששללה ממנו שקול דעת וריסון עצמי; וכי בינתיים המערער נגמל מן השימוש בסמים, תיפקודו בכלא תקין ועל פי הערכת שירות המבחן יש בסיס לתקווה ששוב לא יחזור לסורו. גורמים אלה, לצד הודאתו של המערער באשמתו, מצדיקים, לשיטת הסניגור, קיצור משמעותי של תקופת המאסר שעליו לרצות בפועל.

הכלל הוא, כי יש להחמיר עם סוחרי הסמים ומפיציהם על מנת לשבור את שרשרת אספקת הסם לצרכנים; ובמקרה דנן, כאשר הנסיבות מלמדות שהמערער קיים בביתו תחנה להפצת סמים - אין לומר שהעונש שנגזר עליו חמור במידה המצדיקה התערבות מצידנו.

עם זאת, בהתחשב בכך שהמערער הצליח להיגמל מן ההתמכרות לסם ותיפקודו בכלא תקין וחיובי, ראינו לאמץ את המלצת שירות המבחן לקצר במידת מה את תקופת המאסר שעליו לרצות בפועל, על מנת לעודדו להמשיך בדרך השיקום בה הוא צועד.

אשר על כן - ומטעם זה בלבד - החלטנו להעמיד את תקופת המאסר שעל המערער לרצות בפועל על חמש וחצי שנים במקום שש השנים שעליהם הורה בית המשפט המחוזי. יתר חלקי גזר הדין ישארו על כנם כמות שהם.