ע"פ 4995/01 בהטון יוקסאל נ. מדינת ישראל

1.המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בעבירות של אינוס ושלילת כושר התנגדות במקרה אחד ובעבירה של ביצוע מעשים מגונים במקרה אחר ונדון לשמונה שנות מאסר מיום מעצרו (8.3.00) ועוד שנתיים מאסר על תנאי. הוא מערער לפנינו על הרשעתו על חומרת עונשו.

צדק נציג המדינה באמרו שהתיק שלפנינו איננו אלא תיק של מהימנות. במקרה הראשון מבוססת ההרשעה על מכלול של ראיות ובתוכן ראיות מדעיות, המוכיחות למעלה מכל ספק סביר שהמערער קיים יחסים עם המתלוננת וגירסאותיו השונות של המערער נמצאו בלתי מהימנות, והוא - אף שהמתלוננת עצמה שהושקתה במשקה חשוד, לא זכרה את נסיבות האירוע אלא במעורפל; במקרה האחר מבוססת ההרשעה על אימרתה של המתלוננת (שהיתה בעת המעשה כבת אחת-עשרה ומחצה) לפני חוקרת נוער, שנתמכה בראיית סיוע של ממש, שהיא - מצבה הנפשי של המתלוננת סמוך לאירוע.

הסניגור המלומד ניסה לקעקע את ההרשעה מכל זווית אפשרית, וגם המערער הוסיף דברים, אך לדעתנו הנמקת בית המשפט המחוזי היא מבוססת ואין עילה להתערב בה, לפיכך יש לדחות את הערעור על ההרשעה.

2.גם הערעור על העונש אינו מבוסס. המקרים שבהם הורשע המערער חמורים הם בטיבם ובנסיבותיהם, כאשר מדובר במתלוננת בגיל רך, שאחת מהן היא אך ילדה. אף לעובדה שהמערער הוא תושב זר משקל נמוך בנסיבות המקרה שלפנינו, כאשר המערער כבר עבד שנים אחדות בארץ ושפתה אינה זרה לו.

לפיכך החלטנו לדחות את הערעור גם על גזר הדין.

הערעור נדחה.