ע"פ 500/21פלוני נ. מדינת ישראל

1.

המערער הורשע על פי הודאתו בשתי עבירות של סחר בנשק לפי סעיף 144(ב2) + סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

בית המשפט קמא השית על המערער, בין היתר, מאסר בפועל של 50 חודשים ועל חומרת גזר הדין כך נסב הערעור שלפנינו.

2.

לא נעלם מעיננו כי עבירות הסחר בנשק שביצע המערער נעשו בעקבות פניה של חברו, שבדיעבד התברר כי הוא סוכן משטרתי. אולם כפי שנקבע על ידי בית המשפט קמא, המערער היה הדומיננטי בין הנאשמים שפעלו אל מול הסוכן, ושלח לו תמונות של נשקים שונים ומחיריהם (נציין כי הסדר הטיעון במסגרתו הודה המערער בכתב אישום מתוקן, נעשה לאחר מספר ישיבות הוכחות).

3.

כבר לפני כעשר שנים, הצהיר בית משפט זה על מגמת החמרה בעבירות נשק:

בענייננו אני סבורה כי נוכח מימדיה המדאיגים של תופעת הסחר הבלתי חוקי בנשק, הסכנות הנשקפות ממנה והקלות היחסית שבה ניתן לבצען, אכן הגיעה השעה - בכפוף לנסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה - להחמיר בעונשי המאסר הנגזרים על נאשמים בעבירות אלו לעומת העונשים הנגזרים כיום ( ע"פ 2251/11

נפאע נ' מדינת ישראל , בפסקה 7 (4.12.2011)).

כך לפני עשר שנים, וכוחם של הדברים יפה עוד יותר בהאידנא, משרבו עבירות הנשק במגזר הערבי. ועל בתי המשפט לתרום תרומתם במלחמת החורמה שהוכרזה על התופעה .

משכך, לא מצאנו במקרה דנן לחרוג מהכלל לפיו אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בגזר הדין, אלא במקרים חריגים, שהמקרה שלפנינו אינו נמנה עליהם.

4.

אשר על כן, הערעור נדחה.