ע"פ 5011/98 עבד הריש נ. מדינת ישראל

הבקשה שלפני היא לעיכוב ביצוע עונש המאסר שנגזר על המבקש.

1.המבקש הורשע בבית המשפט המחוזי בנצרת בהריגה, עבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז1977- ונדון לעונש של תשע שנות מאסר בפועל ושלוש שנות מאסר על-תנאי.

במעמד הקראת גזר הדין נתבקשה דחיית ביצוע העונש, אך ההרכב שדן בתיק דחה את הבקשה ומכאן הערעור.

הסנגור המלומד פירט את הנימוקים לבקשה בכתב ובעל-פה. בין נימוקיו, הטענה כי המבקש, אדם ללא עבר פלילי, אינו מסוכן לציבור, והמעשה שהורשע בו נעשה על רקע התקהלות רבת משתתפים של בני משפחת המנוח שבאו במקלות ובאבנים לבית משפחתו. המבקש היה נתון במעצר בית בתקופת משפטו ואין סכנה שימלט מן הדין.

לטענת הסנגוריה סיכוייו של המבקש בערעור טובים, אם לא לזכוי מחמת התעלמות בית משפט קמא מראיות, הרי להקלה רבה בעונש והוא עלול לרצות עונש חמור מזה שהוא צפוי לו, אם לא ישוחרר.

מנגד טען בא-כוח המדינה, כי עילת המאסר בשלב זה אינה מסוכנותו של המבקש אלא הכלל לפיו לאחר גזירת הדין ראוי הוא שנאשם ירצה את עונשו מיד ובהעדר נסיבות כבדות משקל לקבוע אחרת, אין לחרוג מכלל זה.

2.אכן, ההחלטה בבקשה שלפני אינה קלה. אל מול הכלל שיש לרצות עונש מאסר עם הטלתו, עומדת זכותו של נאשם כי הרשעתו וגזר דינו יעמדו לבחינת ערכאת הערעור. יש לתת משקל לכך שהנאשם מרצה את עונשו בטרם ניתנה הכרעה סופית בעניינו.

הסנגור המלומד היפנה אותי לענין השיקולים העומדים בבסיס ההחלטה בבקשה לדחיית ביצוע, לדברים שנאמרו מפי חברתי השופטת שטרסברג-כהן בע"פ 4590/98 רועי שרעבי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) ובבש"פ 8574/96 מרדכי מרקדו נ' מדינת ישראל (לא פורסם):

"כדי למצוא את האזון הנכון, עומדים לרשותנו כלים בעזרתם יימדדו וישקלו כל השקולים הרלבנטיים וייערך השקלול הראוי ביניהם. יש לתת את הדעת על סכויי הערעור, על משך הזמן העלול לעבור עד לשמיעת הערעור, על היחס בין משך זמן זה לבין תקופת המאסר, על סוג העבירה וחומרתה, על נסיבות ביצועה, על הסכון הטמון בנאשם לשלום ולבטחון הצבור ופרטיו, על החשש להמלטותו של הנאשם מן הדין, על אישיותו של הנאשם, על עברו, על נסיבותיו האישיות וכיוצא באלה שקולים והרשימה אינה סגורה".

שיקולים אלה מקובלים עלי גם לבחינת הענין שלפני, אך דומה שהם מכריעים את הכף נגד המבקש.

אשר לסיכויי הערעור, אין בידי לבחון אותם במסגרת ההליך שבפני, מכל מקום אין לומר שפסק הדין המנומק אינו מבוסס על פניו. העבירה בה הורשע המבקש חמורה ביותר, ואף אם יש ממש בטענות הנוגעות לנסיבות ביצוע העבירה, אין להתעלם מכך שבמכות קשות בגולגולת שלפי קביעת בית המשפט קמא הונחתו על-ידי המבקש, קו פחו חייו של צעיר בן שבע-עשרה. תקופת המאסר שראה בית המשפט לגזור על המבקש היא ארוכה וממנה ניכר כי הערכאה ששמעה את הראיות ראתה את המעשה בחומרה.

נוכח היחס שבין משך הזמן העלול לעבור עד לשמיעת הערעור לבין תקופת המאסר שנגזרה ובהתחשב בסוג העבירה שהמבקש הורשע בה ובתוצאתה החמורה, אינני רואה להיעתר לבקשה.

בהתחשב בכך שהמבקש החל כבר לרצות את עונש המאסר יש לקוות שהערעור ייקבע לשמיעה בזמן קרוב.

אשר על כן הבקשה נדחית.