ע"פ 5015/15מדינת ישראל נ. מוחמד ריאן

השופט ח' מלצר:

1.

לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' טובי ) בת"פ 16446-10-14 מתאריך 03.06.2015, במסגרתו הושתו על המשיב העונשים הבאים: ארבע שנות מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו (החל מתאריך 27.09.2014), 18 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור המשיב, במשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר, את העבירות בהן הורשע או כל עבירת אלימות מסוג פשע. כן חויב המשיב לפצות את המתלונן בסך של 7,000 ש"ח.

להלן נפרט בקצרה את הנתונים הדרושים להכרעה במכלול.

עובדות כתב האישום שהוגש נגד המשיב

2.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום שייחס לו את העבירות הבאות: חבלה בכוונה מחמירה (שתי עבירות) (לפי סעיף 329(א)(1) ל חוק העונשין , התשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין )), נשיאת נשק שלא כדין (עבירה לפי סעיף 144(ב) רישא ל חוק

העונשין ), והחזקת נשק שלא כדין (עבירה לפי סעיף 144(א) רישא ל חוק העונשין ).

3.

מעובדות כתב האישום שהוגש נגד המשיב עולה כי עובר לתאריך 27.09.2014, במועד שאינו ידוע במדויק למערערת, הגיע לחזקתו של המשיב תת מקלע מסוג קרל גוסטב (להלן: הנשק ). בתאריך 27.09.2014, סמוך לשעה 11:00, המתלונן עסק בעבודות ריצוף בבית מסוים המצוי בכפר כאבול (להלן: הבית ). בשלב מסוים, המשיב הגיע ל בית

כשהוא נושא עמו את הנשק

שהיה טעון, התקרב אל המתלונן, וירה לעברו לפחות שלוש יריות ממרחק קרוב, תוך שהוא פוגע בידו הימנית של המתלונן. המתלונן רץ מספר מטרים בניסיון להימלט מהמשיב, אולם הלה רדף אחריו, תפס אותו, הפילו ארצה, והיכה בחוזקה בראשו באמצעות הנשק שאחז בידו – והכל כדי לגרום לו חבלה חמורה, נכות או מום. בהמשך המשיב נמלט מן המקום, והסגיר את עצמו למשטרה כעבור זמן קצר.

כתוצאה ממעשי המשיב הנ"ל – המתלונן הובהל לבית החולים, שם אובחן כסובל משבר בבסיס הגולגולת, פצע קרוע בקרקפת מימין, ושבר מרוסק בזרוע שמאל.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

4.

בתאריך 23.03.2015, המשיב הורשע בבית המשפט המחוזי הנכבד בחיפה, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

5.

בתאריך 03.06.2015, בית המשפט המחוזי הנכבד גזר את דינו של המשיב. בפתח גזר הדין בית המשפט המחוזי עמד על עברו הפלילי של המשיב, הכולל הרשעה יחידה בגין ביצוע עבודות בנייה ללא היתר. בית המשפט המחוזי נתן דעתו גם לעדי האופי מטעמו של המשיב, וביניהם לעדותו של ראש המועצה המקומית כאבול, מר סאלח ריאן, שסיפר כי הוא מכיר היטב את המשיב, וכי המדובר באדם מסור למשפחתו, אשר פירנס לבדו את ילדיו הסובלים מצרכים מיוחדים. מר סאלח ריאן הגיש בנוסף לעדות שמסר, אישור מטעם מחלקת הרווחה במועצה המקומית כאבול, המעיד על מצבו הכלכלי הקשה של המשיב.

6.

טרם שקבע את מתחם הענישה, בית המשפט המחוזי הנכבד נתן דעתו לחומרה היתרה הגלומה בעבירות האלימות אותן ביצע המשיב, וציין כי: "לא בכדי קבע המחוקק בצידה של העבירה של חבלה בכוונה מחמירה עונש חמור של 20 שנות מאסר" (בעמ' 5 לגזר הדין). בית המשפט המחוזי הנכבד הדגיש שהעבירות שביצע המשיב נעשו לאחר תכנון ומחשבה, וזאת בשים לב לכך שהמשיב הצטייד ב נשק מראש, פגש במתלונן בזמן ובמקום שתאמו את מזימתו, שלף את נשקו , ירה במתלונן, ובהמשך אף היכה אותו בראשו באמצעות הנשק . בהמשך, בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי בהתאם למגמה המסתמנת בפסיקתו של בית משפט זה, התופעה של יישוב סכסוכים בדרכים אלימות, תוך שימוש בנשק – הפכה זה מכבר ל"מכת מדינה" ויש להילחם בה, בין היתר, באמצעות ענישה מחמירה. לעניין מדיניות הענישה הנהוגה, בית המשפט המחוזי קבע כי בנסיבות העניין, מתחם העונש ההולם בעניינו של המשיב נע בין 3 ל-8 שנות מאסר לריצוי בפועל.

7.

בבואו לקבוע את עונשו של המשיב בתוך מתחם הענישה – בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי במסגרת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה יש לזקוף לקולת המשיב את עברו הפלילי, שאינו מכביד, ואת העובדה כי עונש מאסר ממושך לריצוי בפועל עלול להביא לפגיעה כלכלית במשפחתו של המשיב, אשר ממילא מצויה במצב קשה. מנגד, בית המשפט המחוזי התרשם כי החרטה שהמשיב הביע ביחס למעשיו איננה כנה, וכי זו נובעת מניהול ההליך הפלילי כנגדו, ולא מתוך נטילת אחריות מלאה למעשיו.

8.

לנוכח כל האמור לעיל, ולאחר שאיזן בין כל השיקולים הרלבנטיים – בית המשפט המחוזי השית על המשיב את העונשים המפורטים בפיסקה 1 שלעיל.

טענות הצדדים בערעור

9.

המערערת משיגה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי. לטענת המערערת, העונש שנגזר על המשיב חורג לקולא ממדיניות הענישה הנהוגה במקרים כגון דא. המערערת מדגישה בטיעוניה את העובדה כי המשיב פעל בקור רוח ולאחר תכנון מוקדם, שעה שהגיע לביתו של המתלונן כשהוא נושא עמו נשק שלא כדין, ירה לעברו שלוש יריות ופגע בידו, והמשיך להכות בראשו בחוזקה שעה שהמתלונן היה מוטל ארצה. לטענתה, מתחם הענישה שנקבע בעניינו של המשיב, וכפועל יוצא מכך העונש שנגזר עליו, אינם הולמים את מדיניות הענישה המקובלת, ואינם תואמים את הנסיבות המחמירות בהן ביצע המשיב את העבירות.

בדיון שנערך בפנינו, חזר בא-כוחה של המערערת על נימוקי הערעור, והדגיש כי מדיניות הענישה הנוהגת בפסיקתו של בית משפט זה מחייבת קביעת מתחם ענישה גבוה יותר בעניינו של המשיב, ובהתאם לכך, יש מקום להתערבות בגזר דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד.

10.

המשיב טען מנגד כי העונש שנגזר עליו הוא שקול, מידתי, ומאזן נכונה בין שיקולי הענישה הרלבנטיים. עוד נטען כי המשיב התגייס באופן מלא להליך שיקומי וכי גם מטעם זה אין להחמיר בעונשו.

דיון והכרעה

11.

לאחר שבחנו את מכלול החומר שבתיק ושמענו את טענות ב"כ הצדדים במהלך הדיון – הגענו למסקנה כי עונשו של המשיב אכן סוטה לקולא ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות כגון דא ומשכך דין הערעור להתקבל . הנימוקים לקביעתנו זו יובאו בקצרה להלן.

12.

המשיב הורשע בעבירות אלימות חמורות תוך שימוש בנשק חם. בית משפט זה עמד לא אחת על הסכנות הגלומות בתופעה של שימוש בנשק חם לשם פתרון סכסוכים, אשר עלולות לפגוע בזכותו של כל אדם לשלמות גופו (ראו: ע"פ 4697/11 מדינת ישראל נ' אלצאנע , בפ יסקה 5 (24.3.2013); ע"פ 458/14

אדרי נ' מדינת ישראל , בפיסקה עב (29.1.2015)). חומרה מיוחדת מיוחסת בפסיקת בית משפט זה לאותם מקרים שבהם השימוש בנשק חם נעשה בתוך שטח עירוני ובסביבת בתי מגורים, ועל כן נקבע לגבי תופעה זו כי:

" [...] הרעה החולה הפוקדת את מקומותינו ומותירה חלל והרס, היא התופעה של שימוש בנשק חם ברחובה של עיר, גם בשל סכסוכים בעניינים של מה בכך. בית משפט זה חזר והתריע מפני התפשטות התופעה, וקבע באופן ברור כי יש להילחם בה ולמגרה באופן הנחרץ ביותר [...] אין מנוס מהטלת עונש מאסר של ממש בנסיבות אלו, גם אם מדובר באנשים נורמטיביים ללא עבר פלילי מכביד" (ע"פ 32/14 עמאש נ' מדינת ישראל , בפיסקה 20 (17.9.2015)).

13.

בענייננו החומרה אותה יש לייחס למעשיו של המשיב אף גוברת כאשר ניתנת הדעת לתכנון שקדם להם. המשיב הגיע למקום עבודתו של המתלונן, שלף את נשקו , ירה במתלונן, ולא היסס להמשיך ולפגוע בו פיזית ולהכותו באכזריות, וזאת על אף שהמתלונן כבר נפגע בידו מהירי, והיה מוטל ארצה. בנסיבות אלה, הגענו לכלל מסקנה כי העונש שהושת על המשיב סוטה מהותית לקולא ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות כגון דא, ומן הראוי לקבל את הערעור ולהחמיר בענשו של המשיב. עם זאת, אנו רואים להתחשב בנסיבות המקלות שפורטו על-ידי בית המשפט המחוזי הנכבד, וביניהן: עברו הפלילי של המשיב שאינו מכביד, והפגיעה הכלכלית שעלולה להיגרם למשפחתו כתוצאה מריצוי עונש מאסר ממושך על ידו.

14.

לנוכח הנסיבות המקלות שפורטו לעיל, ובשים לב לכך שערכאת הערעור אינה נוהגת למצות את הדין, החלטנו לקבל את הערעור ולהעמיד את עונש המאסר לריצוי בפועל על 5 שנים ומחצה. יתר רכיבי גזר הדין יוותרו על כנם, ללא שינוי.