פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"פ
5025/08
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המערער:
שמואל אורי
נ ג ד
המשיבים:
1. מדינת ישראל
2. שלמה מן
ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בב"ש 4176/08, מיום
27.5.08, שניתן על ידי סגן הנשיא י' עדיאל.
תאריך הישיבה:
ט' בסיון התשס"ח
(12.6.08)
בשם המערער:
עו"ד דוד פורר
בשם המשיבה 1:
עו"ד אדוה גליקסברג
החלטה
ס' 36ו(ב) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג – 1973, מסמיך את בית המשפט ליתן צו זמני אשר יחייב חשוד או אחר המחזיק ברכושו, ליתן ערבויות כדי שאם יוגש נגד החשוד כתב אישום ויורשע, ניתן יהיה לחלט את הרכוש ולממשו. וזו לשון הסעיף:
"בית המשפט המחוזי רשאי לתת צו זמני כאמור בסעיף קטן (א), בטרם הוגש כתב אישום, על-פי בקשה חתומה בידי פרקליט מחוז הנתמכת בתצהיר כי יש יסוד סביר להניח שהרכוש שלגביו מבקשים את הצו עלול להיעלם או שעלולים לעשות בו פעולות שימנעו את מימוש החילוט".
עם זאת, ונוכח זכותו של חשוד לעשות בקניינו ככל שיחפץ, הוספה לסעיף ההוראה הבאה: " תוקפו של צו זמני לפי סעיף קטן זה יפקע אם לא הוגש כתב אישום תוך תשעים ימים מיום שניתן ".
סעיף 36ו(ב) סיפא נועד אפוא להגן על אדם ולהבטיח שגם אם הוא חשוד בביצועו של מעשה פלילי, הצו הזמני המונע ממנו לעשות ברכושו כאוות נפשו יינתן לתקופה קצובה של תשעים ימים בלבד, במטרה לאפשר לרשויות התביעה לכלכל את צעדיהן, ולהחליט אם חומר החקירה מצדיק את הגשתו של כתב-אישום. כאמור, מדובר בזכות שניתנה לחשוד, וככזו רשאי החשוד לוותר עליה כליל או לפרק זמן מוגבל, ובלבד שהוא עושה זאת מדעת ומרצון. ואין לך כמו הסכם עליו חתום החשוד או בא-כוחו שבית המשפט מתבקש לאשרו, כדי ללמד על כך שהחלטת הויתור היתה מדעת ומרצון. במצב זה שואב בית המשפט את סמכותו מכוח השילוב שבין סעיף 36ו(ב) לפקודה ומכוח הזמנת הצדדים ליתן תוקף להסכם אותו גיבשו.
נוכח האמור, הערר מתקבל, והחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום כ' באדר ב' התשס"ח (27.3.08), תעמוד בעינה.
ניתנה היום, ט' בסיון התשס"ח (12.6.08).
ש ו פ ט