ע"פ 5030/12 פלוני נ. מדינת ישראל

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

המערער נדון על פי הודייתו בכתב אישום מתוקן על עבירות מין של מעשי סדום ומעשים מגונים שנעשו בחבורה, ואשר באו ביוזמתו. המעשים אירעו ב-2008, בהיותו כבן 14, כנגד תלמידה בבית הספר כבת גילו. כתב האישום נגדו ונגד ארבעה אחרים הוגש ב-2010 וגזר דינו ניתן ב-2012. הערעור נשמע לפנינו היום. על המערער נגזרו 8 שנות מאסר בפועל, הנמנות מיום מעצרו, 7.2.12, וכן מאסרים על תנאי ופיצוי למתלוננת. האחרים נדונו לעונשים קלים, אם עבודות שירות ואם שירות לתועלת הציבור באי הרשעה. ייחודו של המערער, מלבד ייזום המעשים, היה בכך שצבר בגילו הצעיר גליון הרשעות שכלל עבירות רכוש רבות, איומים וכיוצא בזה.

תסקירי שירות המבחן מתארים היסטוריה אישית מורכבת וקשה, שכללה רקע משפחתי קשה עד מאוד, התמכרות לסמים, נסיונות טיפול שלא צלחו לרבות הידרדרות. לאחרונה, עם זאת, הביע נכונות להשתלב בטיפול בהתמכרות במאסרו, וטיפול זה נמצא בעיצומו ועתיד להסתיים בעוד מספר חודשים; ושירות המבחן רואה בכך – כפי שיש לקוות – תפנית ביחסו של המערער. עם זאת השלב הבא שעל הפרק הוא טיפול בעבירות המין, שבלעדיו הסיכון לרצידיביזם הוא גבוה. טיפול זה עתיד להימשך כשנתיים.

הערעור מופנה כנגד העונש והפיצוי. הסניגוריה טענה הן באשר לסיכויי הטיפול, לרבות חוות דעת משלה הנותנת סיכוי לשיקום, והן באשר לפער בין עונשו של המערער לזה של האחרים. מטעם המדינה הודגשו חומרת העבירות, וכן הצורך לאפשר זמן מספיק במאסר לטיפול שמציעים שירות בית הסוהר ושירות המבחן.

אכן לפנינו מעשים חמורים, כשלעצמם לא נענשו באופן מופרז. עם זאת עולה שאלת הפער הגדול בין ענישת המערער לזו של חבריו. ראינו לנכון גם לעודד קמעא את המערער, אך לא לפגוע על-ידי כך בסיכויי הטיפול, שהוא חיוני. בנסיבות אלה החלטנו להפחית שנה אחת מעונשו של המערער, כך שבשקלול יאופשר הטיפול הראוי בממד הזמן (כמובן בלא שנביע דעה כעת על שחרור על תנאי). המאסר בפועל יעמוד איפוא על שבע שנים. שאר חלקי גזר הדין בעינם ולא ראינו להתערב גם בפיצוי, אך המאסרים על תנאי יצומצמו בהסכמה לעבירות מין ואלימות.