ע"פ 5033/05 מג'האד אשרף נ. מדינת ישראל

השופט א' רובינשטיין:

א.המערער הורשע על פי הודאתו בגדרי הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן, בעבירת סיוע לשוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) בצירוף סעיף 32 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. דינו נגזר לשמונה חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו), ושלושה חודשי מאסר על תנאי; כן הוטל עליו תשלום פיצוי למתלוננת בסך 5,000 ₪.

ב.על פי עיקריו של כתב האישום המתוקן, נסעה המתלוננת ברכבה בשעות שלפנות ערב מכיוון מבוא בית"ר לירושלים, ומאחוריה נסע רכב שבו נהג המערער בלוית חברו מאמון דאר עיסא. בסמוך לצומת אל-ח'דר פגע רכב המערער ברכב המתלוננת מאחור, בכוונה להביא לעצירתו ולשם גניבתו. משנפגע הרכב עצרה המתלוננת בצד הכביש ורכב המערער עקף אותה ועצר לפניה, והמערער וחברו מאמון החלו מדברים עמה ומפנים אותה למקום הפגיעה באחורי הרכב. בעודה בוחנת את הנזק שנגרם לרכב, חזר הנאשם לרכבו שלו וחברו נכנס לרכבה של המתלוננת והחל נוסע בו כדי לגנבו. המתלוננת ניסתה לחזור לרכבה, הכניסה את פלג גופה העליון דרך חלון הנהג והחלה במאבק עם מאמון שנהג ברכב; מאמון דחף אותה, שרט אותה והיכה אותה בפניה תוך שבירת משקפיה, והחל להימלט מן המקום, בעודו גורר את המתלוננת על הכביש ודורס את רגלה. המערער נסע אחריו ברכבו. נגרמו למתלוננת שריטות וכאבים והיא נזקקה לטיפול בבית חולים.

ג.בית המשפט קמא עיין בתסקיר שירות המבחן, שבו תואר המערער כצעיר – הוא היה בן עשרים שנה ומחצה בעת ביצוע העבירה – נורמטיבי, ללא עבר פלילי שסיים 12 שנות לימוד בבית ספר מקצועי ועבד בעבודות שונות עד למעצרו בתיק דנא, ושקיבל על עצמו אחריות לביצוע העבירה והביע חרטה. שירות המבחן המליץ על שירות לתועלת הציבור בהיקף נרחב.

ד.בית המשפט לא קיבל עמדה זו, בסברו כי מדובר בעבירה חמורה, אף אם חלקו של המערער בה היה קטן יחסית, וכדבריו "מעשים כגון אלה פוגעים באופן חמור בבטחונם של עוברי דרך. לא ייתכן שאדם הנוסע בכבישי הארץ יחשוש לבטחונו ויימנע לנסוע בהם". בית המשפט ציין כי העבירה תוכננה מראש, וכן כי המערער, אף שלא היה שותף למעשה האלימות, נמנע מהושטת עזרה למתלוננת שנפגעה ושכבה חסרת אונים. עם זאת הביא בית המשפט בחשבון את גילו הצעיר ועברו הנקי של המערער, את חלקו הקטן יחסית בעבירה ואת הודאתו, וכן את מצבו המשפחתי (אביו חולה סרטן).

ה.בכתב הערעור ובפנינו טען בא כוח המערער כי בגזירת הדין לא הובא די הצורך בחשבון חלקו המועט של המערער בעבירה, שלא ציפה כי תידרדר לכלל אלימות על-ידי חברו מאמון, וכן העובדה שלא נטל חלק באלימות עצמה. נטען, כי הוא לקה בפחד ובהלם נוכח האלימות ולכן ברח מן המקום, ועל כן לא הושיט למתלוננת סיוע. כן נטען, כי היה מקום לאמץ את המלצתו של שירות המבחן לשירות לתועלת הציבור או ליתן לה משקל רב, נוכח נסיבותיו האישיות של המערער ונסיבות משפחתו, וכן בשים לב להודאתו, לגילו, לחרטתו ולעברו הנקי, ובתמצית – לפן השיקומי על פני פן ההרתעה. לפיכך היה לשיטת המערער, מקום לגזור עליו, אם לא של"צ כהמלצת שירות המבחן, למצער עבודות שירות לששה חודשים, כך שתימנע שליחתו למאסר בפועל. נציגת שירות המבחן חזרה בפנינו על המלצת השירות.

ו.באת כוח המדינה הטעימה את חומרת המעשה, כעולה גם מגזר הדין קמא. כן הפנתה לעונש שנגזר על מאמון, חברו של המערער, בבית המשפט הצבאי, והוא שלושים וארבעה חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי של 36 חודש באשר לעבירות אלימות ו-18 חודש באשר לעבירת רכוש, וכן פיצוי בסך עשרים אלף ₪ למתלוננת.

ז.אין בידינו להיעתר לערעור. המדובר בעבירה שלא זו בלבד שהיא חמורה נורמטיבית – סיוע לשוד בנסיבות מחמירות – אלא יש בה אף רבב מוסרי עז: סיוע לשוד אדם בודד בדרך כפרית – ובענייננו אשה צעירה באיזור שאינו נטול בעייתיות בטחונית – הוא מעשה שפל הראוי לענישה הולמת, ומתפקיד בית המשפט ליתן יד לאכיפה למען בטחון הציבור. המערער וחברו גרמו נזק לרכב כתואנה לשדידתו, והאירועים הבאים אחר כך היו ניתנים לצפיה. אין סיבה לחשוב שאדם שרכבו נשדד ממנו על אם הדרך לא יעשה מאמץ למנוע זאת, וההסתברות שהדברים עלולים היו להידרדר לאלימות אינה רחוקה כל עיקר. ועוד, לא נעשה מצד המערער כל ניסיון להתנער מן העבירה שעה שנידרדרה לכלל אלימות, ואין בהלם ובבהלה שבהם היה נתון, לשיטתו, כדי להצדיק אי הושטת סיוע לאשה המוטלת על אם הדרך, ולוא כמעשה אנושי. העונש שהטיל בית המשפט קמא אינו חמור בנסיבות, ואף מצוי בצד קולה; ומכל מקום, בהשוואה לעונש שהוטל על חברו של המערער, שאמנם הורשע בעבירת שוד וחלקו באירוע היה רב באופן משמעותי משל המערער, ניכרת על פניה מידתיות שאין מקום להתערב בה.

ח.יש לקוות כי בתקופה הלא ארוכה שירצה המערער בכלא יתן אל לבו את לקחי המקרה ולא ישוב עוד לעבור עבירות, אלא יילך בעתיד בדרך הנורמטיבית שבה החל את חייו; זאת, כך שהמקרה העגום והלא ראוי ייראה בחינת מעידה, אם גם חמורה, ויהפוך לדידו תמרור אזהרה לעתיד.

ט.בין הצדדים היו חילוקי דעות בשאלה אם שולם הפיצוי למתלוננת. דבר זה על התביעה לבדוק, ואם יהא צורך בכך, לפעול על פי הוראות הדין בכגון דא.

י.כאמור, איננו נעתרים לערעור. המערער יתייצב לריצוי עונשו בבית המשפט המחוזי בירושלים ביום 10.11.05, עד השעה 10 בבוקר.