ע"פ 5036/03 משה דולב נ. מדינת ישראל

בחודש נובמבר 1998 פתח המערער חשבונות בנק על שם חברות שונות, בהם הפקיד בינואר 1999 שיקים שנמשכו על סניפי בנק הממוקמים בישובים ערביים. נטען, כי המערער ידע שבאותם ימים יהיו סניפי הבנקים בישובים הערביים סגורים לרגל עיד אלפיטר, ובטרם התבררה העובדה אם לשיקים יש כיסוי, משך המערער את תמורתם, ובדרך זו זכה בסכום של כ-800,000 ₪. המערער לא הכחיש את מרביתן של העובדות אשר יוחסו לו, אך טען לשניים: ראשית, כי לא ידע על החג המוסלמי שעמד לחול באותם ימים ועל סגירת הבנקים, וכן לא ידע שהשיקים עתידים להיות מחוללים באי-פירעון. את הגרסה הזו דחה בית משפט השלום כאשר הרשיע את המערער בעבירת מרמה בנסיבות מחמירות, ובעקבות כך גזר לו 36 חודשי מאסר, מאסר על תנאי וקנס, וכן חוייב המערער לשלם פיצוי לכל אחד מהבנקים שניזוקו.

המערער, שלא השלים עם הרשעתו, הגיש ערעור בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב, שם ביקש לעכב את ביצוע העונש עד למתן פסק הדין בערעור. בקשה זו נדחתה ומכאן הערעור שבפני.

במהלך הדיון הרהרתי באוזניה של באת-כוחה המלומדת של המשיבה, עו"ד ג' פילובסקי, אם לא נכון לאפשר למבקש למצות את הליך הערעור טרם ישא בעונש, לנוכח העובדה כי הנמקתה של הכרעת הדין מתבססת בעיקרה על ראיות נסיבתיות, וככזו ראוי לה שתיבחן גם על ידי ערכאה נוספת. לאחר מחשבה נתנה עו"ד פילובסקי את הסכמתה להצעה זו, ועל כן אני מחליט לעכב את ביצועו של עונש המאסר בלבד עד למתן פסק הדין בערעור. הערבויות שניתנו על ידי המבקש בתיק זה, תעמודנה בתוקפן עד לגמר הליך הערעור, ואם בעקבות פסק הדין יהיה על המבקש לשאת בעונש מאסר, תעמודנה הערבויות בתוקף עד אשר יתייצב לשאת בעונשו.

חרף המצוקה בה נתון בית המשפט המחוזי בתל-אביב, נתונה המלצתי כי שמיעתו של ערעור זה תיקבע למועד מוקדם ככל שניתן.