בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
5059/12
ע"פ
5401/12
ע"פ
6382/12
לפני:
כבוד השופט י' דנציגר
כבוד השופט ע' פוגלמן
כבוד השופט נ' סולברג
המערערת בע"פ 5059/12:
חוה סגל
המערער בע"פ 5401/12:
איתמר הפטר
המערער בע"פ 6382/12:
נתנאל גהנמא
נ
ג
ד
המשיבה:
מדינת ישראל
שלושה ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"פ 19687-08-11 מיום 19.6.2012 שניתן על-ידי כבוד השופט א' אליקים
תאריך הישיבה:
ח' באדר התשע" ג
(18.02.2013)
בשם המערערת בע"פ 5059/12:
עו"ד מיכאל כרמל
בשם המערער בע"פ 5401/12:
עו"ד יובל זמר
בשם המערער בע"פ 6382/12:
עו"ד יניב שגב; עו"ד זאב לקט
בשם המשיבה:
עו"ד עדי צימרמן
בשם שירות המבחן למבוגרים:
גב' ברכה וייס
פסק דין
השופט נ' סולברג:
1.
שלושה ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' אליקים ) בת"פ 19687-08-11 מיום 19.6.2012, במסגרתו נגזרו על המערערת בע"פ 5059/12 (להלן: חוה ) 36 חודשי מאסר בפועל, מאסר על-תנאי ופיצוי כספי למתלוננים; על המערער בע"פ 5401/12 (להלן: איתמר ) נגזרו 30 חודשי מאסר בפועל, מאסר על-תנאי ופיצוי כספי למתלוננים; ועל המערער בע"פ 6382/12 (להלן: נתנאל ) נגזרו 72 חודשי מאסר בפועל, מאסר על-תנאי ופיצוי כספי למתלוננים.
עיקרי כתב האישום
2.
כתב אישום מתוקן הוגש נגד המערערים ונאשם נוסף (להלן: אהרון ). על-פי עובדות האישום הראשון, ביום 26.7.2011 בשעות הלילה נפגשו נתנאל ואהרון בפיצוציה בטירת הכרמל, שם עבדה חוה באותה עת. נתנאל ואהרון סיכמו ביניהם כי יחטפו תיקים מעוברי אורח במרכז הכרמל. חוה הייתה מודעת לסיכום זה. בסמוך לאחר מכן הגיע איתמר למקום במכונית מסוג רנו (להלן: המכונית ), וזאת לאחר שחוה ביקשה ממנו לאסוף אותה לביתה. נתנאל ביקש מאיתמר להסיעוֹ יחד עם אהרון לאזור מרכז הכרמל בחיפה. איתמר, שלא היה מודע לסיכום, נענה לבקשה והסיע את נתנאל, אהרון וחוה במכוניתו לכיוון מרכז הכרמל. בעידודה של חוה עצר איתמר את המכונית ברחוב קלר, שם ירדו נתנאל ואהרון מהמכונית, ניגשו לזוג קשישים (מתלוננת ילידת שנת 1928 ומתלונן יליד שנת 1924) שהלכו בעזרת מקל הליכה ברחוב פינסקי, דחפו את המתלוננת לאחור והפילוה על הארץ, תוך משיכה בחוזקה של רצועת התיק שלה. המתלוננת נחבלה באזור המרפקים ובגבה. אהרון ונתנאל נטלו את התיק ונמלטו בריצה מהמקום לכיוון המכונית, שם המתינו להם חוה ואיתמר. הארבעה עזבו את המקום ונסעו לכיוון טירת הכרמל. במהלך הנסיעה ומתוך חילופי הדברים ידע איתמר כי נתנאל ואהרון ביצעו עבירה מסוג פשע וכי התיק הושג בעבירה מסוג זה. התיק הכיל, בין השאר, שני כרטיסי חיוב, תעודות זהות, מפתחות, ארנק כסף, כרטיסים שונים ותווי קנייה. בהמשך נכנסו הארבעה לחנות בתחנת דלק, שם ניסתה חוה למשוך באמצעות כרטיס החיוב 1,000 ₪, תוך שטענה כי הכרטיס שייך לאימה המרותקת למיטתה, ואף הציגה את תעודת הזהות של המתלוננת. עובד החנות סירב לבקשתה. איתמר רכש בחנות במרמה, ביחד עם שאר המערערים ואהרון, באמצעות אחד מכרטיסי החיוב, סיגריות ובקבוקי שתייה בסכום של 65.90 ₪.
3.
על-פי עובדות האישום השני, בהמשך לאירועי האישום הראשון, בסביבות השעה 23:15 נסעו הארבעה במכונית לכיוון מרכז הכרמל, וזאת כדי לבצע תקיפה לשם גניבת דברי ערך מעוברי אורח באזור הכרמל. איתמר עצר את המכונית ליד מלון "נוף הכרמל", שם ירדו נתנאל ואהרון מהמכונית, הבחינו במתלוננת 2 (ילידת שנת 1952) שהלכה בטיילת, משכו בחוזקה רבה בכתפהּ, עליו היה תלוי תיק, וזאת כדי לגנוב את התיק. המתלוננת 2 נפלה, נחבלה, והחלה לזעוק לעזרת בני משפחה שהלכו לפניה. בעקבות כך נבהלו נתנאל ואהרון ונמלטו לכיוון המכונית מבלי שהצליחו לממש את זממם.
הסדר הטיעון
4.
המערערים הורשעו במסגרת הסדר טיעון שהושג במהלך פרשת ההגנה, על-פיו הודו בעובדותיו של כתב האישום המתוקן הנ"ל; חוה הורשעה בסיוע לשוד בנסיבות מחמירות, בהונאה בכרטיס חיוב ובסיוע לשם גניבה; איתמר הורשע בסיוע לאחר מעשה, בהונאה בכרטיס חיוב, ובסיוע לתקיפה לשם גניבה; נתנאל הורשע בשוד בנסיבות מחמירות, בגניבת כרטיס חיוב, בהונאה בכרטיס חיוב, ובתקיפה לשם גניבה.
לא היתה הסכמה לעניין העונש. כחלק מהסדר הטיעון התבקש שירות המבחן לחוות דעתו לגבי כל אחר מהמערערים.
גזר הדין של בית המשפט המחוזי
5.
בית המשפט המחוזי פירט בגזר דינו את טיעוני הצדדים לעונש ואת המלצות שירות המבחן. לאחר ניתוח טענות הצדדים וגישת הפסיקה, תוך התייחסות לעיקרון אחידות הענישה מחד, והיות הענישה אינדיבידואלית מאידך, קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום להבחין בין נתנאל לבין אהרון לעניין גזר הדין. כמו כן, נקבע כי עונשם של חוה ואיתמר יהיה קל יותר, לפי חלקם במסכת האירועים, תוך הבחנה ביניהם בהתחשב בנסיבות השונות, כך שעונשה של חוה יהיה חמור מעונשו של איתמר.
6.
בית המשפט המחוזי עמד על חלקו של איתמר במסכת האירועים נשוא כתב האישום. נקבע כי מעורבותו הפלילית של איתמר החלה בשעה שהתברר לו שנתנאל ואהרון השיגו את התיק בעבירה מסוג פשע. עוד נקבע כי בהחלטתו של איתמר שלא להתנתק מהחבורה שאותה אסף אל מכוניתו לאחר שהבין כי התבצע מעשה פשע, הפך איתמר לחלק מאותה חבורה. בית המשפט עמד על התנהגותו האקטיבית של איתמר, בעשיית שימוש בכרטיס החיוב פרי מעשה הפשע, כאשר לצדו בעת ביצוע המרמה כל יתר הנאשמים, דבר המצביע על כוונה ברורה להיות חלק מן החבורה. בית המשפט הוסיף וציין כי גם באירוע נשוא האישום השני המשיך איתמר בסיוע למבצעים העיקריים לאחר מעשה. בית המשפט קבע כי על אף שאיתמר לא ידע מה גילם של המתלוננים שנפגעו, אין בכך כדי להמעיט מחומרת מעשיו, שכן לכל אדם יש זכות להלך ברחובה של עיר מבלי חשש שיפגעו בגופו, בכבודו או בקניינו. בית המשפט דחה את המלצת שירות המבחן לשקול את ביטול הרשעתו של איתמר, מכיוון שהרשעתו עשויה לגרום לפגיעה משמעותית בהתפתחותו האישית והמקצועית, ולהטיל עליו עבודות של"צ בלבד. בית המשפט עמד על האינטרס הציבורי, שיקולי הגמול, ההרתעה והאכיפה השוויונית של החוק אל מול נסיבותיו האישיות של איתמר, לרבות גילו הצעיר, העדר עבר פלילי, תרומתו הרבה לחברה, הודאתו והנזק הצפוי לו מההרשעה. נקבע כי יש להעדיף בעניין זה את האינטרס הציבורי על פני האינטרסים האישיים של איתמר, וזאת לאור חובתו של בית המשפט לסייע במיגור תופעת האלימות באמצעות ענישה הולמת. לאחר איזון מכלול השיקולים, גזר בית המשפט על איתמר 30 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על-תנאי ופיצוי כספי לכל מתלונן בסך של 1,500 ₪.
7.
באשר לחלקה של חוה במסכת האירועים נקבע כי ידעה על כוונתם של נתנאל ואהרון לבצע שוד בנסיבות מחמירות, והיא אף עודדה את איתמר לעצור את מכוניתו כדי לאפשר את ביצוע השוד. בית המשפט קבע כי על אף שחוה לא ראתה את המתלוננים אשר מהם נשדד התיק, אין בכך כדי להמעיט מחומרת מעשיה. כמו כן, מהצגת תעודת הזהות של המתלוננת נלמד כי חוה ידעה כי התיק נשדד מאישה קשישה. בית המשפט עמד על כך שחוה נטלה חלק ישיר כמבצעת עיקרית בעבירת הונאה בכרטיס חיוב, וכי המשיכה לסייע לנתנאל ולאהרון לבצע תקיפה לשם גניבה. בית המשפט עמד על התרשמות שירות המבחן מחוה ועל רצונו להמליץ על העדפת האינטרס השיקומי בדרך של הטלת של"צ, אך בשל מוטיבציה נמוכה וקושי בשיתוף פעולה עם שירות המבחן לא ניתנה המלצה טיפולית. בית המשפט יצא מתוך הנחה כי שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית בשל אי-הבנה בנושא עבודות השל"צ כפי שטענה ההגנה, אך קבע כי לאור חומרת העבירות ממילא אין להעדיף את הצד השיקומי על האינטרס הציבורי המחייב גמול הולם למעשיה של חוה, ולכן נדחתה הבקשה לקבלת תסקיר משלים. לאור האמור, ובהתחשב עם הודאתה של חוה, בהבעת הצער ובהעדר עבר פלילי, גזר בית המשפט על חוה 36 חודשי מאסר בפועל, שנת מאסר על-תנאי ופיצוי כספי לכל אחד מהמתלוננים בסך של 3,000 ₪.
8.
בית המשפט עמד על חומרת מעשיו של נתנאל, הבולטת בעיקר בשים לב לקורבנות שבחר לשם ביצוע זממו. בית המשפט הפנה בעניין זה למדיניות הענישה הראויה בעבירות שוד של מבוגרים וקשישים. בית המשפט עמד על הנסיבות לחומרה בעניינו של נתנאל: על התכנון המוקדם של העבירה; על הנזק שנגרם למתלוננים; על תסקיר שירות המבחן ממנו עולה רמת המסוכנות הגבוהה הנשקפת מנתנאל; ועל עברוֹ הפלילי המכביד. לזכותו של נתנאל עמדה לקיחת האחריות, הודאתו, ונסיבות חייו הקשות. בשקלול האמור לעיל, גזר בית המשפט על נתנאל 72 חודשי מאסר בפועל, שנת מאסר על-תנאי ופיצוי כספי לכל אחד מהמתלוננים בסך של 7,000 ₪.
עיקרי טענות המערערים
9.
חוה, באמצעות בא כוחה, טוענת בערעורה כי בית משפט קמא החמיר עימה יתר על המידה שעה שהשית עליה עונש של מאסר בפועל. חוה טוענת כי היה מקום ליתן משקל עודף לנסיבות לקולא, ובהן: הודאתה במיוחס לה; הבעת חרטה על מעשיה; העדר עבר פלילי; ביצוע העבירות על רקע מערכת יחסים רומנטית וסבוכה עם נתנאל; גילה הצעיר; 'מעצר הבית' הממושך שבו שהתה; התקדמותה בהליך הטיפולי. עוד טוענת חוה כי אין הלימה בין העונש שהוטל עליה לבין חומרת מעשיה, בפרט בהשוואת חלקה במסכת האירועים לחלקם של המבצעים העיקריים, נתנאל ואהרון. לטענת חוה, שגה בית המשפט בקובעו כי אין נפקות לכך שלא הייתה מודעת לגילם של המתלוננים. עוד טוענת חוה כי לא היה מקום לגזור את עונשה כנגזרת מעונשם של המבצעים העיקריים, שניהם בעלי עבר פלילי כבד. כמו כן טוענת חוה כי היה נכון ליתן משקל רב יותר לאינטרס השיקומי ולנזק החמור שייגרם לה בעקבות ריצוי עונש של מאסר בפועל. לאור האמור, מבקשת חוה להקל בעונשה, לקצר את תקופת מאסרה, ולהמירו במאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות.
10.
איתמר, באמצעות בא כוחו, טוען כי בית משפט קמא החמיר עִמו יתר על המידה, וכי עונשו חורג לחומרה מרף הענישה המקובל. בתיאור חלקו במסכת האירועים הדגיש איתמר כי לא ידע על הסיכום בין נתנאל לבין אהרון לשדוד עוברי אורח, וכי גם לאחר שהבין שבוצע פשע, לא ידע את זהות הקורבנות, גילם או מינם. איתמר טוען כי הוּלך שולל בידי חוה, וכי לא ראה עצמו כחלק מן החבורה כפי שקבע בית המשפט המחוזי. לטענתו, לא ניתק עצמו מן החבורה לאור ההלם שהכה בו מגילוי מעשיהם של נתנאל ואהרון, וכי החל מרגע זה נהג בהתאם להוראותיהם של נתנאל ואהרון אשר הנחו אותו ופקחו על מעשיו. לטענתו, הוא פעל מתוך חשש מפני נתנאל ואהרון, ולא מתוך רצון חופשי להצטרף לחבורתם. עוד טוען איתמר כי שגה בית המשפט המחוזי כשלא יִחס משקל רב יותר לשיקולים לקולא, בהם: גילו הצעיר; העדר עבר פלילי; הודאתו וחרטתו; אישיותו החיובית וקיום אורח חיים נורמטיבי; תרומתו לחברה; והתרשמות שירות המבחן. עוד טוען איתמר כי עונשו חורג מרמת הענישה המקובלת בנסיבות העניין ומפנה לשורה של פסקי דין אשר בנסיבות דומות הטילו על נאשמים מאסר בדרך של עבודות שירות. לאור האמור, מבקש איתמר להקל בעונשו, להפחית את תקופת המאסר, ולהמירו למאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות.
11.
נתנאל, באמצעות בא כוחו, טוען כי בית המשפט המחוזי החמיר עִמו יתר על המידה שעה שהשית עליו עונש של 72 חודשי מאסר בפועל .
לטענתו, העבירות שבהן הורשע הן אכן חמורות, אך בית המשפט לא נתן משקל לכך שאירועי האלימות המתוארים בכתב האישום אינם מצויים ברף העליון של החומרה. עוד טוען נתנאל כי שגה בית המשפט בכך שהעניק משקל לתכנון המוקדם שהיה בין נתנאל לבין אהרון לחטיפת התיקים, תכנון שלא עלה לכדי אישום פלילי בדמות עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע או עוון. כמו כן טוען נתנאל כי שגה בית המשפט שעה שנתן משקל משמעותי לעברוֹ הפלילי, שכן לטענתו אין בעברוֹ הפלילי כל הרשעה קודמת בעבירות שבגינן הורשע, ולא עמד לחובתו מאסר מותנה בר הפעלה. עוד טוען נתנאל כי בית המשפט לא העניק משקל ראוי לנסיבות לקולא, ובהן: נסיבות חייו הקשות והמורכבות; הודאתו ולקיחת אחריות על מעשיו; רגשי חרטה ובושה; ו'מעצר הבית' הממושך שבו שהה. נתנאל מוסיף וטוען כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי סוטה ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות מהסוג שבו הורשע. לאור האמור, מבקש נתנאל להפחית מתקופת
מאסרו באופן ממשי.
תסקירי שירות המבחן
12.
תסקיר שירות המבחן בעניינה של חוה מלמד כי לקחה אחריות מלאה על חלקה באירוע, כי היא מגלה חרטה כנה על מעשיה וחשה אמפטיה כלפי המתלוננים. עוד מצוין כי חוה מבינה כיום, לאחר השתלבותה בקבוצה טיפולית, את המניעים שעמדו ברקע מעשיה. שירות המבחן סבר כי מאסר בפועל יקטע את הליך השיקום שבו החלה חוה. אמנם נפתח נגדה תיק חקירה חדש בגין גניבה ממעביד, דבר שלגביו לא שיתפה חוה את שירות המבחן. לאור האמור, התקשה שירות המבחן לבוא בהמלצה ברורה בעניינה בשלב זה.
13.
תסקיר שירות המבחן בעניינו של איתמר מלמד על אורח חייו הנורמטיבי; על מידת האחריות שלקח על מעשיו; על חרטתו הכנה; על האמפטיה שחש כלפי המתלוננים; ועל נכונותו להתחייב לטיפול ארוך טווח במסגרת שירות המבחן. שירות המבחן עמד על כך שמדובר בבחור צעיר בעל אישיות חיובית, ועל אף חומרת העבירות והעונש שהוטל עליו, נראה כי הוא בעל יכולת שיקומית טובה, ועל כן מומלץ לשקול בעניינו ענישה שיקומית. לפיכך המליץ שירות המבחן להמיר את עונש המאסר בפועל למאסר אשר ירוצה בעבודות שירות, לצד העמדתו של איתמר במבחן למשך 24 חודשים.
14.
תסקיר שירות המבחן בעניינו של נתנאל מלמד על כך שהחל לרצות את
עונשו, וכי ביצע מספר עבירות משמעת במהלך מאסרו. שילובו בהליך טיפולי במסגרת המאסר נמצא כעת בבחינה במסגרת שירות בתי הסוהר.
תגובת המשיבה
15.
המשיבה טוענת כי יש לדחות את שלושת הערעורים. לטענתה, בית המשפט המחוזי שקל את כלל שיקולי הענישה, התחשב בנסיבות לחומרה ולקולא, וגזר את דינם של המערערים באופן מאוזן, תוך שמירה על מדרג הענישה בהתאם לחלקו של כל אחד מן המערערים במסכת האירועים. המשיבה טוענת כי חומרת העבירות המאופיינת באלימות קשה כלפי קשישים ועוברי אורח המהווים טרף קל, מחייבת ענישה ממשית אשר הולמת את חומרת המעשים.
16.
בהתייחס לערעורה של חוה, טוענת המשיבה כי חלקה באירועים נשוא כתב האישום הוא מרכזי, וכי אין לראותה כנוכחת פסיבית בלבד. המשיבה מצביעה על כך שחוה ידעה על הסיכום בין נתנאל לבין אהרון לחטוף תיקים מעוברי אורח; היא עודדה את איתמר לעצור סמוך למקום ביצוע השוד; היא פעלה כמבצעת עיקרית בעבירת ההונאה כאשר ניסתה למשוך 1,000 ₪ באמצעות כרטיס חיוב גנוב ואף הציגה את תעודת הזהות של המתלוננת; חוה המשיכה עם המבצעים העיקריים וחיכתה במכונית בעת ניסיון התקיפה לשם גניבה. עוד טוענת המשיבה כי יש להתחשב גם בהתנהלותה הבעייתית של חוה אל מול שירות המבחן.
17.
בהתייחס לחלקו של איתמר במסכת האירועים, טוענת המשיבה כי טענותיו על כך שביצע את העבירות בשל פחד מפני יתר המעורבים אינן עולות מחומר הראיות ואינן מצויינות בכתב האישום שבעובדותיו הודה. המשיבה מצביעה על חלקו של איתמר בביצוע ההונאה בכרטיס החיוב. כמו כן טוענת המשיבה כי אין לתת משקל רב לכך שאיתמר לא ידע את גילם של המתלוננים. באשר להמלצת שירות המבחן בעניינו של איתמר, טוענת המשיבה כי המלצה זו מתמקדת רק באינטרסים של איתמר, וכי יש מקום לאזנם עם האינטרס הציבורי ועם יתר שיקולי הענישה ששקל בית משפט קמא.
18.
באשר לערעורו של נתנאל, מצביעה המשיבה על חלקו המרכזי במסכת האירועים וטוענת כי העונש שהוטל עליו הולם את חומרת העבירות אשר בהן הורשע ואת נסיבות ביצוען. המשיבה טוענת כי אין להתעלם מעברו הפלילי המכביד של נתנאל, אשר בחר באורח חיים עברייני עוד מגיל צעיר, הורשע בעבר בעבירות אלימות ורכוש ואף ריצה תקופת מאסר בפועל. על כן, טוענת המשיבה, כי יש צורך בענישה ממשית ומרתיעה. עוד טוענת המשיבה כי שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית כלפי נתנאל, ואף מחוות הדעת עולה מסוכנותו הרבה. לפיכך, טוענת המשיבה, כי ישנו צורך בעונש ממשי ומרתיע שיציב גבולות לנתנאל.
דיון והכרעה
19.
ככלל, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בחומרת העונש שהוטל על-ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרה של טעות בולטת או חריגה קיצונית מרמת הענישה המקובלת (ראו למשל: ע"פ 7296/07 תורן נ' מדינת ישראל (12.8.2010)). בנסיבות העניין שלפנינו, לאחר בחינת כלל השיקולים הנוגעים לענישה שעמדו לפני בית המשפט המחוזי, כמו גם תסקירי שירות המבחן המשלימים בעניינם של המערערים, מצאנו כי התמונה המצטיירת אינה פשוטה. דעתנו היא כי בנסיבות העניין שלפנינו, כפי שיפורטו להלן – עניינם של חוה ואיתמר נופל בגדר אותם מקרים חריגים שבהם יש מקום להתערבותה של ערכאת הערעור, בעוד שעניינו של נתנאל אינו מצדיק התערבות שכזו (ראו והשוו: ע"פ 5134/11 פנטה נ' מדינת ישראל
(17.1.2012)).
20.
אין חולק כי מעשיהם של איתמר וחוה חמורים. יש לזכור כי חוה הייתה מודעת לסיכום בין נתנאל לבין אהרון לחטוף תיקים מעוברי אורח; כי עודדה את איתמר לעצור את המכונית כדי לאפשר את ביצוע השוד; כי ניסתה למשוך כסף במרמה באמצעות כרטיס החיוב הגנוב; וכי המשיכה בנסיעה עם המבצעים העיקריים כדי למלטם לאחר ביצוע זממם. גם מעשיו של איתמר חמורים וראויים לענישה ולגינוי. על אף שלא היה מודע לסיכום בין נתנאל לבין אהרון, הרי שלאחר שהבין כי בוצע מעשה הפשע המשיך איתמר לסייע לבני החבורה במעשיהם הפסולים ולנהוג את מכוניתו כדי למלט את המבצעים העיקריים, ואף עשה שימוש בעצמו בכרטיס החיוב הגנוב. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שאיתמר וחוה לא לקחו חלק במעשי האלימות; מכך שלא היו מוּדעים לזהות הקורבנות וגילם; ולכך שאיתמר לא היה מודע לסיכום בין המבצעים העיקריים. כמו כן, אין להתעלם מן השיקולים המקלים המתקיימים בעניינם של השניים: גילם הצעיר; העדר עבר פלילי; הודאתם וחרטתם. לזכותה של חוה יש לזקוף גם את ההליך הטיפולי שבו החלה, ואת התרשמותו של שירות המבחן מהתקדמותה. לזכותו של איתמר יש לזקוף את המלצתו החיובית של שירות המבחן; קיום אורח חיים נורמטיבי וחיובי; ואת תרומתו לחברה. אנו סבורים כי לנוכח שיקולים אלו ובהתחשב עם חלקם של איתמר וחוה בכתב האישום המתוקן, ראוי להפחית מעונשי המאסר בפועל שהושתו עליהם, אך מבלי לבטל את עצם ריצוי המאסר בפועל לתקופה ממשית. נטעים, כי לא ראינו לנכון לקבל את עתירתם של חוה ואיתמר שלא לכלאם מאחורי סורג ובריח, דבר שלא היה נותן ביטוי לחומרת העבירות שבהן הורשעו. אשר על כן, מצאנו לנכון להפחית את עונש המאסר בפועל של חוה מ-36 חודשים ל-24 חודשים, ולהפחית את עונשו של איתמר מ-30 חודשי מאסר בפועל ל-18 חודשים. עונשי המאסר על-תנאי והפיצוי הכספי למתלוננים יוותרו על כנם.
21.
באשר לערעורו של נתנאל, כאמור, לא מצאנו מקום להתערב בעונשו. העבירות שבהן הורשע נתנאל הן עבירות חמורות ומכוערות, כרוכות באכזריות ובערלות לב. נתנאל יחד עם אהרון תכנן את ביצוע העבירות. נתנאל ואהרון הבחינו בשעת לילה מאוחרת בשני מתלוננים קשישים הצועדים בעזרת מקל הליכה, דחפו את המתלוננת (כבת 83) לאחור, הפילוה לארץ, תוך משיכה בחוזקה של רצועת התיק שבידה. כתוצאה ממעשיהם, נפלה המתלוננת ונחבלה בגבה ובאזור המרפקים. נתנאל לא הסתפק בכך, ובהמשך אותו הערב תקף יחד עם אהרון את מתלוננת 2 (כבת 59) שנפלה ונחבלה בעת שמשך בחוזקה בכתפה. נתנאל במעשיו פגע בתחושת הביטחון האישי של המתלוננים, בכבודם, בגופם ובקניינם. המעשה של שוד קשישים, תוך שימוש באלימות, הוא מעשה אלימות מן החמורים והנקלים ביותר. מדובר בניצול חמור של חוסר הישע של הקורבן. בית משפט זה עמד לא אחת על הצורך להשית עונשים ממשיים על שודדים הבוחרים להם לקורבנות את המבוגרים והקשישים שבחברה (ראו למשל: ע"פ 2163/05 אלייב נ' מדינת ישראל (12.12.2005); ע"פ 5213/06 וונדמן נ' מדינת ישראל (9.5.2007)). כמו כן, לא ניתן להתעלם מעברו הפלילי המכביד של נתנאל הכולל הרשעות בעבירות אלימות ורכוש, ודומה כי נתנאל בחר לו את העבריינות כדרך חיים. בנסיבות אלו חובה היה על בית המשפט להענישו במלוא חומרת הדין, תוך גזירת עונש מאסר ממושך, ולא ניתן לומר כי יש בעונש שנגזר בסופו של דבר משום חריגה לחומרה מרף הענישה המקובל.
הקלה בעונשו של נתנאל תחטיא את מטרת ההרתעה ואת הצורך בהגנה על האינטרס הציבורי. כאמור, קשישים ומבוגרים, הריהם טרף קל, כפי שציין בית המשפט המחוזי. הם זקוקים להגנתו של בית המשפט. בגזר הדין שהוטל על נתנאל ניתן המשקל הראוי לכל השיקולים לקולא. איננו רואה אפשרות להקלה נוספת. כמו כן, איננו סבורים כי ההקלה שאותה קבענו לגבי איתמר וחוה צריכה להביא להקלה בעונשו של נתנאל, שכן חלקם של איתמר וחוה קטן באופן משמעותי מחלקו של נתנאל, הוא המבצע העיקרי. לאור האמור, דעתנו היא כי דין ערעורו של נתנאל להידחות.
סיכומו של דבר
22.
ערעורו של נתנאל נדחה; ערעורם של חוה ואיתמר מתקבל בחלקו באופן הבא: עונשה של חוה יעמוד על 24 חודשי מאסר בפועל, ועונשו של איתמר יעמוד על 18 חודשי מאסר בפועל. עונשי המאסר על-תנאי והפיצוי הכספי למתלוננים יוותרו על כנם. חוה ואיתמר יתייצבו לריצוי עונשם ביום 17.3.2013 עד השעה 09:00 בבית המשפט המחוזי בחיפה.
ניתן היום, ט"ז באדר התשע"ג (26.2.2013).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט