ע"פ 5066/18ולדימיר רוזקוב נ. מדינת ישראל

השופטת ע' ברון :

עניין לנו בבקשה לפי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ ), שכותרתו "צו להמצאת מסמכים ומוצגים". הבקשה הוגשה במסגרת הערעור התלוי ועומד בתיק זה על הכרעת הדין מיום 29.3.2017 וגזר הדין מיום 8.11.2017 שניתנו בעניינו של המערער בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (תפ"ח 51093-05-13; כבוד השופטים ח'

סלוטקי, א' איינפלד, ו-א' חזק ).

שמענו באריכות את טיעוני בא-כוח המערער ואת תשובת באת-כוח המשיבה. משעשינו כן, הגענו לכלל דעה כי בשלב שבו הועלו הטענות אין מקום להורות למשיבה על המצאת חומרים כאלה ואחרים מתוקף הסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 108 לחסד"פ. זאת, משלא שוכנענו כי לא ניתן היה לבקשם או לחקור בנושא במסגרת ההליך הפלילי שהתקיים בבית המשפט המחוזי, משכך, גם לא ראינו מקום לקיים דיון במעמד צד אחד.

למעלה מן הצורך נוסיף מספר מילים בהתייחס לבקשת המערער לגופה. כך, בנוגע לאמירות המפלילות של המערער בשיחה עם חברו ביום 23.1.2013, ימים ספורים לאחר הרצח, הוברר כי המערער מסר את הדברים בשעה שהחבר לא היה ב"סטטוס" כלשהו, לא מדובב ולא עד מדינה. אין אפוא מקום לדרישת בא-כוח המערער להצגת הנחיות או נהלים בהקשר זה, גם אם היו קיימים באותה עת לגבי מתכונת "דיבוב אזרחי חופשי", שכן סיטואציה כזו לא אירעה בפועל. אמנם כעבור כחודשיים נחתם עם אותו חבר הסכם עד מדינה, שבו נקבע בין היתר שניתן יהיה להפעילו בעתיד כמדובב; ואולם אין חולק כי הסכם זה הוא בגדר חומר גלוי שנחשף לפני ההגנה בגדרי ההליך הפלילי, ובתוך כך גם אופן ודרך הפעלתו של עד המדינה כמדובב, כעולה מסעיף 2.ב. להסכם שהוגש לתיק בית המשפט המחוזי וסומן ת/1.

סופו של דבר, הבקשה נדחית. ועם זאת, ייאמר כי הטענות כולן שמורות לצדדים בערעור לגופו על הכרעת הדין וגזר הדין.