ע"פ 5068/07 מדינת ישראל נ. נידאל עבאסי

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

המשיב (הוא המערער בע"פ 9323/07) נמצא אשם, על-פי הודעתו, בביצוע שורה של מעשי התפרצות שבמהלכן בוצעו מעשה של אינוס, מעשה סדום, מעשים מגונים ומעשה גניבה. מעשי התקיפה והגניבה בוצעו בפרק זמן קצר בתוך שכונת מגורים אחת בירושלים. קורבנות המשיב היו נשים שאל ביתן פרץ המשיב, או שאותן פגש ברחוב. בית-המשפט המחוזי גזר על המשיב עונש של מאסר לתקופה של 10 שנים לריצוי בפועל בנוסף לעונש מאסר מותנה.

המדינה, מצד אחד, והמשיב מצד אחר מערערים על מידת העונש. המשיב סבור כי בית-המשפט סטה, לחומרה, מרמת הענישה כפי שהיא משתקפת בפסיקה המתייחסת למקרים דומים. המדינה סבורה כי בית-המשפט המחוזי הקל יתר על-המידה עם המשיב בהתחשב בחומרת העבירות.

ואכן, העבירות בהן הורשע המשיב הן חמורות ביותר ומקצתן נגועות באלימות חמורה. מעשיו הותירו רישומם הפיזי והנפשי אצל קורבנותיו. התנהגותו מעידה על מסוכנות רבה לשלום הציבור. אילו אנו עצמנו ישבנו בערכאה המבררת, ייתכן מאוד שהיינו מחמירים עימו ומטילים עליו עונש חומר יותר. אלא, שלא שוכנענו כי בשבתנו כבית-משפט לערעורים קמה לנו עילה להתערב בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ולהחמיר בשלב זה, עם המשיב עוד. כיוון שכך, באנו לכלל מסקנה שלא לקבל את ערעור המדינה.

מכל האמור, ברור גם כי אין מקום לקבל את ערעורו של המשיב. גזר-הדין הוא אמנם חמור, אך בשום פנים אין לומר כי הוא חורג לחומרה מהענישה הראויה בנסיבות המקרה, גם כאשר מביאים בחשבון לקולא את השיקולים אשר עשויים לעמוד לזכות הנאשם, ובהם גילו הצעיר, נסיבות חייו הקשות, ההודאה וחרטה שהביע.

הערעורים שניהם נדחים.