פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
508/08
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופט א' רובינשטיין
המערער:
איוון סטרוב
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע
בת.פ. 8286/06 שניתן ביום 23.12.07 על-ידי השופט
יורם צלקובניק
תאריך הישיבה:
ו' בחשון תשס"
ט
(4.11.08)
בשם המערער (המשיב):
עו"ד אליהו ויצמן
בשם המשיבה (המבקשת):
בשם שירות המבחן:
עו"ד אהד גורדון
גב' ברכה וייס
החלטה
השופט א' רובינשטיין:
א.
זו בקשת המדינה מיום 26.9.08 להטיל על המערער, במקום צו המבחן שהוטל עליו בתיק זה ביום 14.5.08, עונש מאסר לריצוי בפועל.
ב.
אלה תולדות: המערער נדון בבית המשפט המחוזי לתשעה חודשי מאסר בפועל ו-11 חודשי מאסר על תנאי ולפיצוי המתלונן, זאת בעקבות תקיפת קטין באגרופים יחד עם אחר, נטילת 50 ₪ ממנו ואיום בסכין כדי שימסור כסף נוסף. בבית משפט זה, בעקבות המלצות שירות המבחן ותהליך טיפולי שעבר המערער, הוחלט ברוב דעות (השופט גרוניס והח"מ) כנגד דעת מיעוט של השופט לוי, ליתן למערער הזדמנות על-ידי הותרת תקופת המאסר הכוללת (עשרים חודש) בעינה, אך מתוכה ייקבעו שישה חודשים לריצוי בפועל בעבודות שירות. הפיצוי הותר בעינו, וכן הוטל צו פיקוח של שירות המבחן לשמונה עשר חודש. בהחלטה משלימה מיום 18.6.08, לאחר חוות דעת הממונה על עבודות שירות, הושתו על המערער עבודות שירות.
ג.
והנה עוד הליכים אלה בעיצומם נעצר המערער, ביום 7.6.08, בעבירות דומות. ביום 26.6.08 הוגש כנגדו כתב אישום בעבירות תקיפה, דרישת נכס באיומים בנסיבות מחמירות ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות (בפרשה לא רחוקה בתיאורה מזו הקודמת), ובו גם אישום נוסף בעבירת איום.
ד.
בהחלטה מיום 24.7.08 נעצר המערער על-ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת יפה-כ"ץ) עד תום ההליכים בתיק החדש, לאחר שגם שירות המבחן - שהתרשם מרגרסיה במצבו - לא המליץ על שחרורו.
ה.
בבקשת המדינה שלפנינו נתבקשה הפעלתו של סעיף 20(4) לפקודת המבחן (נוסח חדש), תשכ"ט-1969. לשם מלוא התמונה נציין, כי סעיף 20 בחלקיו הרלבנטיים קובע (על פי נוסחו כפי שתוקן בתיקון מס' 4 לפקודה בתשס"ד):
"הוכח להנחת דעתו של בית המשפט שנתן את צו המבחן, שהנבחן לא מילא אחר הוראה מהוראותיו של צו המבחן. רשאי בית המשפט, בהתחשב, בין היתר, בתקופה שחלפה מיום העמדתו של הנידון במבחן, בדרך שבה עמד במבחן באותה תקופה ובנסיבות אי מילוי הוראות צו המבחן, לעשות אחד מאלה:
...
(4) אם ניתן צו המבחן לאחר הרשעה לפי סעיף 1(1)(ב) (כבנידון דידן, קרי, לענייננו בנוסף לעונש מאסר בעבודת שירות ומאסר על תנאי - א"ר) - להטיל עליו עונש נוסף על העבירה המקורית במקום צו המבחן, בהתחשב בכל עונש אחר שהוטל עליו על העבירה המקורית".
ו.
המדינה סבורה כי יש להטיל על המערער עונש מאסר לריצוי בפועל, חלף צו המבחן, שכן כנטען הוכיח כי אינו ראוי להזדמנות השיקומית, והרושם הקודם שהותיר על שירות המבחן היה מעושה. נתבקשה החזרת עונש המאסר שנגזר בבית המשפט המחוזי (9 חודשים) על כנה.
ז.
מתסקיר שירות המבחן שהוגש לנו ביום 8.9.08 עולה,
כי לדעת השירות מצוי המערער ברגרסיה, מתקשה ליטול אחריות ורמת הסיכון הימנו גבוהה. לכן נאמר, כי אין באפשרות השירות לקיים במצב זה את צו המבחן שהוטל.
על כך חזרה גם נציגת השירות בפנינו.
ח.
בא כוח המערער הגיב על בקשת המדינה, בטענה כי יש לאפשר למערער לרצות את עבודות השירות לכשישתחרר ממעצרו; הוא כופר בעבירות המיוחסות לו בתיק החדש, ואין מקום לשינוי פסק דין שכבר נעשה חלוט.
ט.
בפנינו נטען מטעם המדינה כי יש מקום לפעול לפי סעיף 20(4) האמור, שעל פי דברי ההסבר לו ( הצעות חוק הכנסת תשס"ד 109, 111) יש לראות את צו המבחן בכגון דא גם כ"חלק ממכלול" של אמצעי ענישה; ומשהופר ולא היוה הרתעה למערער - יש לפעול להשתת עונש נוסף, לאחר שהמערער מעל ב"הזדמנות הפז" שניתנה לו. עוד נטען, כי התרשמות שירות המבחן שלא ניתן לקיים את הצו מקימה את דרישת סעיף 20(4); ובנוסף, עצם ביצוע עבירה נוספת - לכאורה - הוא הוא אי עמידה בתנאי צו המבחן.
י.
בא כוח המערער התנגד להטלת עונש נוסף, בטענה שאי מילויו של צו המבחן לא בא מתוך זלזול אלא בנסיבות של מעצר המערער. ועוד, הוא עתר בפנינו, לאחר שיג ושיח עם בית המשפט, כי המעצר הנוכחי ייראה כביצוע המאסר בפועל (שנגזר בעבודות השירות).
י"א.
על פניה מתקיימת כאן הוראת סעיף 20(4) לפקודת המבחן, שהרי המערער לא התייצב לקיום צו המבחן, משנעצר בתיק החדש. מעצרו עד תום ההליכים בעבירה שבית המשפט המחוזי קבע קיום ראיות לכאורה לגביה בהליך המעצר, בודאי במהות פירושו לכאורה אי קיום צו המבחן; זאת - גם אם באופן "טכני" לא בוצע הצו שלא מרצונו של המערער אלא כיוון שנעצר, וגם אם נהנה הוא לעת הזאת מחזקת החפות בעבירה החדשה (בה הוא כופר). בפועל מצויים אנו איפוא בשלב שונה וחדש, שבו מצביע שירות המבחן - סמן "שיקומי" במערכת - בעצמו על אי קיום הצו, באופן המאפשר הפעלת סעיף 20(4). יצוין כי המחברת רות קנאי ("צו מבחן: מחלופה לעונש לעונש חילופי", מחקרי משפט ט"ז (תשס"א-2001), 353, 356-355) מצטטת את המחבר השופט א' שרון ( שיטת המבחן בדין הפלילי, תשמ"ז, 398), באמרו כי "לדעתי, אף יתכן שבית המשפט יראה בהתנהגותו של נבחן אי ציות להוראות המבחן, אם נחשד בביצוע עבירה, גם אם לא הועמד לדין או לא הורשע". גם לגישת המחברת קנאי במאמרה יש לראות את המבחן כעונש חלופי, ועל כך נסמכו בחלקם דברי ההסבר להצעת החוק האמורה. אכן, כל מקרה לנסיבותיו, ויש צורך בזהירות כל עוד נהנה אדם מחזקת החפות. אך נראה לנו על פי האמור, כי ניתן בנידון דידן להפעיל את סעיף 20(4).
י"ב.
שאלה נוספת שבפנינו היא עיתוי הפעלתו של סעיף 20(4). גם אם מקובל עלינו, כאמור, כי אי קיום הצו מאפשר בנסיבות דנן הפעלתו של הסעיף, דומה כי העיתוי להכרעה באשר להפעלה הוא שיקול נפרד, התלוי אף הוא בנסיבות, והוא רלבנטי לשיקול הדעת המהותי באשר להטלת עונש נוסף לפי סעיף 20(4) ובאשר
למידתו. לעניין העיתוי, לא הרי מקרה שבו הנוגע בדבר משוחרר ואין מקום כי "ייהנה משני עולמות", למקרה כמו בענייננו, מקום שהנוגע בדבר עצור ויש אפשרות, לפי שעה, להמתין עד שיסתיים תיקו החדש; והרי שיקול הדעת באשר לבקשה בעניין עונש נוסף לפי סעיף 20(4) כרוך, על פי לשון הסעיף, במכלול האירועים הקשורים בהפרה (ראו גם דברי ההסבר להצעה לתיקון הפקודה בעמ' 111), וטיבם של אלה יובהר במלואו במקרה דנא בתום ההליך. דברים אלה נאמרים בנסיבות תיק זה, שאלת העיתוי
פתוחה לדיון בנסיבות אחרות.
י"ג.
בשקלול החלטנו, במקרה הספציפי דנא, כי העיתוי הראוי לדיון לפי סעיף 20(4) יהא במועד שלאחר סיום ההליך בעבירה הנוכחית, וזאת מכל מקום כל עוד המערער במעצר. כל טענות המדינה שמורות לה, כמובן, ובידה לפנות במועד המתאים לבית המשפט המוסמך. על כן איננו נעתרים לעת הזאת לבקשה.
י"ד.
אשר לבקשת המערער כי מעצרו הנוכחי יחושב לו כמאסר לעניין עבודות השירות: בא כוח המדינה מסר לנו, כי שירות בתי הסוהר לא פעל לעת הזאת לפי סעיף 51ט(5) לחוק העונשין תשל"ז-1977, קרי, להפסקה מינהלית של עבודות השירות על-ידי נציב השירות משנפתחה נגד הנוגע בדבר חקירה בחשד שעבר עבירה (סמכות זו חלה גם כאשר הנוגע בדבר לא התייצב כל עיקר לעבודות השירות - רע"ב 11834/05 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). ואולם, ביצוע מאסר בעבודות שירות מותנה מיסודו בהסכמת הנאשם (סעיף 51(ב)(ב) לחוק העונשין); ובמקרה דנא, משנתבקש עתה מטעמו (לאחר הסכמתו לפני כן לעבודות שירות) כי מאסרו בפועל ירוצה במסגרת מעצרו הנוכחי, אנו רואים זאת כביטול הסכמתו לעבודות שירות, ועל כן אנו קובעים כי מאסרו בתיק דנא יחל מהיום.
ט"ו.
התוצאה היא:
(1) איננו נעתרים לבקשת המדינה לעניין סעיף 20(4) לפקודת המבחן, תוך שמירת זכויותיה;
(2) ריצוי המאסר בפועל שהושת על המערער בתיק זה (חלף עבודות השירות) יחל מהיום.
ש ו פ ט
השופט א' א' לוי:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופט א' גרוניס:
אני מסכים לתוצאה אליה הגיעו חבריי.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בחוות דעתו של השופט א' רובינשטיין.
ניתן היום, ז' בחשון תשס"ט (5.11.08).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט