ע"פ 5081/10 אמיר מוסא נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בית המשפט המחוזי בתל-אביב הרשיע את המערער, על פי הודאתו, בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 380 בשילוב עם סעיפים 382(א) ו-29(ב) לחוק העונשין. נטען, כי בתאריך 1.5.09, בשעת בוקר מוקדמת ישב המערער עם עומר גנאיים (להלן: עומר) ופורסאן שרפי (להלן: שרפי) על מדרגה בכניסה למועדון בהרצליה. אותה שעה עמדו במקום סמוך חמישה צעירים (להלן: אלעד, אביסף, אביעד, אבישי וגלעד). אלעד הלך להביא את רכבו שחנה בחניון סמוך, ובעקבותיו צעדו שניים מחבריו. שניים נוספים – אביעד וזוהר, נותרו להמתין בסמוך למועדון, ואז החל שרפי לקרוא קריאות גנאי לעבר אביעד. לפתע קם אמיר ממקומו והחל ללכת בצעדים מהירים לכיוון אביעד וזוהר, תוך שהוא מטיח בקבוק זכוכית שאחז בידו על הכביש. אמיר אחז בצווארו של אביעד והניף אותו באוויר, ומשניסה זוהר לבוא לעזרת חברו, הוא נהדף בידי אמיר. בהמשך נמלט אביעד לכיוון החניה, ועומר החל לרדוף אחריו כשהוא אוחז באלת ברזל קפיצית. אלעד שהבחין בחברו הנמלט עצר את הרכב בו נהג, ואז מעד אביעד ונפל. בשלב זה הדביקוהו הרודפים, ואלעד שביקש לסייע לחברו הותקף על ידי עומר שחנק אותו והחדיר לתוך עינו השמאלית את אלת הברזל. כתוצאה מכך יצא עדשת העין ממקומה ואלעד נפל שותת דם. אולם המערער וחבריו לא הסתפקו בכך, והם תקפו את יתר הצעירים, הכו אותם בכל חלקי גופם ובעטו בהם. עוד נטען, כי במהלך התקיפה התיישב עומר על אביעד ששכב על הרצפה וחבט בפניו באגרופו, בעוד ששרפי הלם עם חתיכת עץ ברכב וניפץ את אחד מחלונותיו.

כאמור, הודה המערער בעובדות שיוחסו לו, וכך עשה עומר שהורשע בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות, וכן בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 382+380(א), ו-335+333(א)(1) לחוק העונשין. בתום כל אלה נדון המערער לשלושים חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר על תנאי, והוא חויב לפצות את המתלוננים בסכום כולל של 5000 ש"ח. להשלמת התמונה נוסיף, כי עומר נדון לחמישים חודשי מאסר.

המערער משיג בפנינו על העונש שהושת עליו. נטען כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל הולם לכל אלה: הודאתו בעובדות המפלילות שיוחסו לו, חרטתו הכנה, נסיבות חייו הקשות, המלצת שרות המבחן להימנע מכליאתו, עובדת היותו קטין בעת ביצוע העבירה, והצורך להותיר פתח לשיקומו.

נתנו את דעתנו לכל אלה, אולם לא מצאנו כי בית המשפט המחוזי שגה בתוצאה העונשית אליה הגיע. אדרבא, מדובר בבריונות ואלימות לשמן, כאשר בתום בילוי של קבוצת צעירים במועדון, הם מצאו את עצמם חבולים ומוכים סתם כך, ולאחד הקורבנות אף נגרמה חבלה חמורה. האירועים נושא ערעור זה הם הוכחה נוספת לגל האלימות השוטף את החברה בישראל בשנים האחרונות, ונגד גל עכור זה פסקנו כי יש להלחם ללא פשרות, גם בדרך של גזירתם של עונשי מאסר ממושכים. מנקודת השקפה זו לא מצאנו בעונש שהושת על המערער חומרה, מקל וחומר חומרה יתרה, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.