ע"פ 5082/98 מוופק נמיראת נ. מדינת ישראל

1.ארבעת המבקשים הורשעו בגרימת חבלה חמורה ופציעה בנסיבות מחמירות, של שני בני משפחה בכפר שעב, אשר בינם לבין משפחת המבקשים קיים סכסוך מתמשך.

המבקשים נידונו לתקופות מאסר שונות:

המבקש 1 נידון ל30- חודשי מאסר בפועל; המבקש 2 נידון לשלוש שנים מאסר בפועל; המבקש 3 נידון אף הוא ל30- חודשי מאסר בפועל והמבקש 4 נידון לשנתיים מאסר בפועל. על כל אחד מהם הוטל גם מאסר על-תנאי לתקופה הזהה לתקופות המאסר שנגזרו עליהם.

הוגש ערעור מטעמם הן על ההרשעה והן על גזר הדין. לבקשתם נדחה ריצוי המאסר פעמיים, הדחייה האחרונה ניתנה עד ליום 16.8.98, ועתה מבקשים הם כי ביצוע עונש המאסר יידחה עד לתום הדיון בערעורם.

טענותיו של סנגורם המלומד מבוססות על סיכויי הערעור, על כך שיש בכוונתם להגיש ראיות חדשות בערעור ועל כך שהיו משוחררים בערובה מאז ביצוע העבירות ועד היום.

2.בחנתי את הבקשה בהתחשב בכך שהכלל הוא כי משנגזר העונש יש להתחיל בריצויו עם מתן גזר הדין, ורק בנסיבות מיוחדות יידחה הביצוע עד לאחר הדיון בערעור.

עם זאת הגעתי לכלל מסקנה כי נסיבות הענין מצדיקות דחיית הביצוע של עונש המאסר. אציין כי אינני רואה על פניו שיש בסיס מוצק לטענה בדבר סיכויי הערעור, זאת מהטעם שהרשעת המבקשים מבוססת בעיקרה על מהימנות עדים. אף לא התרשמתי מהתצהירים שצורפו לערעור, בדרך שאינה מקובלת, לצורך בקשה להגשת ראיות נוספות בערעור.

אם בכל זאת נעתרת אני לבקשה, הרי זה בשים לב לכך שהמבקשים היו משוחררים בערובה משך שנתיים, מאז ביצוע המעשים שהורשעו בהם. גזר הדין ניתן ביום 29.6.98 ובית המשפט קמא ראה לתת למבקשים דחיית ביצוע עד היום. בשים לב לאורך תקופת המאסר שנגזרה על המבקשים וליחס בינה לבין המועד בו עשוי להסתיים הדיון בערעורם, אני נעתרת לבקשה.

ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקשים יידחה עד למתן פסק הדין בערעורם. המבקשים יישארו משוחררים בערובה בתנאי הערבות שהושתו עליהם בהחלטת בית המשפט קמא מיום 29.6.98, אשר תוקפם יוארך בבית המשפט המחוזי בחיפה.