ע"פ 5109/05 פלוני נ. מדינת ישראל

השופטת ע' ארבל :

1.המערער הודה במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן, והורשע בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטים ר' יפה כץ, ו' מרוז, וא' ואגו) בעבירות של אינוס במשפחה, מעשים מגונים במשפחה, ניסיון למעשה סדום במשפחה והדחה בחקירה. על המערער נגזרו 16 שנות מאסר בפועל וכן שנת מאסר על תנאי. הערעור שבפנינו הינו על גזר הדין.

2.על-פי האישום הראשון, בין השנים 1991 ל-1997 ביצע המערער בבתו הבכורה (להלן: המתלוננת ), כאשר היתה בת שמונה שנים ועד לגיל 14, מעשים מגונים בחדרי הבית ובסלון בית מגוריהם. המערער ניצל את היעדרות האם מהבית ואת הזמן בו ישנו אחיותיה לביצוע מעשיו בתדירות גבוהה. באחד מהמקרים החדיר המערער את אצבעו לאיבר מינה של המתלוננת. במקרה נוסף ניסה לבצע בה מעשה סדום. המעשים בוצעו במתלוננת למרות התנגדותה, בכייה ותוך שימוש בכוח.

על-פי האישום השני, בין השנים 1997 ל-2001 שהתה המתלוננת באולפנא והגיעה לביתה לחופשות אחת לשבועיים. בחופשות אלו ביצע המערער במתלוננת מעשים מגונים למרות התנגדותה ולאחר שבני המשפחה יצאו מהבית.

על-פי האישום השלישי המשיך המערער במעשיו גם לאחר שסיימה את לימודיה וחזרה לביתה. בשנת 2001 החלה המתלוננת לשרת בשירות לאומי רחוק מביתה, אך לאחר חמישה חודשים דרש המערער מהמתלוננת לשוב להתגורר בבית, והיא צייתה. בתקופה זו ביצע בה המערער מעשים מגונים למרות התנגדות פיזית ממושכת מצד המתלוננת למעשיו. על-פי האישום הרביעי המשיך המערער בביצוע מעשיו גם לאחר סיום השירות ותחילת לימודיה של המתלוננת בסמינר.

על-פי האישום החמישי בכל מהלך התקופה בה ביצע המערער במתלוננת את זממו דרש ממנה להבטיח ולהישבע שלא תספר על מעשיו לאיש ושלא תגיש תלונה במשטרה.

3.בית המשפט המחוזי לקח בחשבון בגזר דינו את חומרת המעשים ותדירותם, וכן את העובדה שנפסקו רק לאחר שהמתלוננת אזרה עוז והתלוננה במשטרה נגד אביה. לעיני בית המשפט עמד אף תסקיר המבחן בעניינו של המערער, בו צוין כי המערער מתקשה לקחת אחריות על מעשיו ואינו מבטא אמפתיה אמיתית כלפי מצוקתה של בתו המתלוננת. כמו כן ציין שירות המבחן כי להערכתו קיימת מסוכנות שהמערער ימשיך בהתנהגותו הפוגענית. כן עמד בפני בית המשפט תסקיר אודות המתלוננת. עורכת התסקיר ציינה כי למתלוננת נגרם נזק נפשי רב ביותר. בית המשפט אף עיין בשירים ובמכתבים שכתבה המתלוננת אשר מהם עולה מצוקתה העמוקה לאורך השנים, והכאב הרב שהינו מנת חלקה מידי יום ביומו. מנגד שמע בית המשפט את אחיו של המערער ואת רב הישוב בו הוא מתגורר אשר ביקשו להשאיר למערער תקווה בגזר הדין. כן הוגש לבית המשפט מכתב מאשתו של המערער בו היא מבקשת לדון את המערער על-פי מידת הרחמים ולאפשר את איחוד המשפחה בעתיד. בית המשפט המחוזי התחשב בגזר דינו בכך שהמערער נעדר עבר פלילי, כי הביע חרטה על מעשיו וכי הודה במשטרה ובבית המשפט במעשיו אלו. בית המשפט אף לקח במכלול שיקוליו את עמדתה של המתלוננת שהובאה בפניו באמצעות מכתב. בהתחשב בכל השיקולים האמורים גזר בית המשפט המחוזי, כאמור, על המערער עונש מאסר בפועל של 16 שנים וכן שנת מאסר על תנאי.

4.בא-כוח המערער טען בפנינו כי יש להתחשב בכך שהמערער הודה במעשים ובכך חסך מהמתלוננת את הצורך להעיד, הביע חרטה והסכמה לפנות לטיפול. כמו כן ציין כי המערער נעדר עבר פלילי וכי המתלוננת ביקשה להקל בעונשו של אביה.

5.דין הערעור להידחות. אין צורך להכביר מילים בחומרת המעשים של המערער, שכן חומרה זו זועקת מקריאת כתב האישום בו הודה המערער. המערער ניצל את תומתה של בתו הבכורה, אנס אותה וביצע בה מעשים מגונים לאורך 13 שנים וזאת על אף התנגדותה. המעשים בוצעו בביתם של המערער והמתלוננת, ועל כך אמר בעבר הנשיא ברק כי אין להרשות שילדותם של כל ילד או ילדה תילקח מהם בחדרי חדריו של הבית הפרטי (ע"פ 2285/02 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, ניתן ביום 15.9.05)). מעשיו של המערער נפסקו רק לאחר שהמתלוננת אזרה עוז והגישה תלונה נגד אביה.

אנו תמימי דעים עם בא-כוח המערער כי על בית המשפט להתחשב בגזר דינו בהודאת נאשם אשר חוסכת את הצורך לנהל את המשפט, ובמיוחד בתיקי עבירות מין, בהם נחסך מהמתלוננת הצורך להעיד. עם זאת, במקרה דנן הביא בית המשפט המחוזי בשיקוליו הודאה זו ולכן לא נפל כל פגם בגזר הדין. בית המשפט המחוזי בגזר דינו המנומק והמפורט התחשב הן בשיקולים העומדים לחובתו של המערער והן בשיקולים העומדים לזכותו, וביניהם העדר עבר פלילי, הודאתו וחרטתו של המערער. לא מצאנו כי העונש שגזר בית המשפט המחוזי במקרה קשה זה חורג מרמת הענישה הראויה במקרים כגון אלו.

אשר על כן, הערעור נדחה.