ע"פ 5109/09 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

המערער הוא אביה של קטינה, ילידת חודש נובמבר 1997, וחי בנפרד מאמה. במהלך שנת 2005 ביקרה הקטינה בביתו של המערער, ולגרסת המשיבה, הוא נהג להראות לה כיצד הוא מקיים יחסי מין עם חברתו. לאחר שהמערער היה שופך את זרעו, היה מבקש מהמתלוננת לגעת באיבר מינו ובזרע, תוך שהוא מסביר לה " שצריכים לעשות את זה כדי לעשות ילדים ". כמו כן, נטען כי המערער לימד את הקטינה כיצד מקיימים יחסי מין בתנוחות שונות, וכל זאת עשה לשם גירוי וסיפוק מיניים. עוד נטען, כי המערער ביצע מעשים מגונים בקטינה כאשר נגע באיבריה המוצנעים. מעניין אחרון זה זוכה המערער, וכן זוכה מעבירה של התעללות בקטין. מנגד, הוא הורשע במעשה מגונה בפני קטין בן-משפחה. בעקבות כך נדון המערער לששה חודשי מאסר ושניים-עשר חודשים מאסר על-תנאי. הערעור שבפנינו מופנה כנגד ההרשעה והעונש.

גרסת המערער במהלך משפטו היתה שבעת ביקורה של הקטינה בביתו, היא נהגה לישון במיטתו בה ישנה גם חברתו. באחד הלילות, בעת שקיים יחסים עם חברתו, התעוררה הקטינה משנתה והבחינה במעשיהם, ובני הזוג חדלו מהם. דא עקא, גרסה שונה נרשמה מפי חברתו של המערער – אלינה. זו מסרה שהיא והמערער נהגו לקיים יחסים גם בעת שהקטינה ישנה במיטתם, ובאחד המקרים כאשר התעוררה משנתה, היא החלה לצרוח בבהלה וביקשה מהמערער להרפות מחברתו. בני הזוג ניסו להרגיע את הקטינה, והמערער אף הסביר לה כי " ככה זה שאנשים אוהבים אחד את השני.. וזה לא כואב ". על פי גרסתה של אלינה, ובניגוד לגרסת המערער, הם המשיכו במגע המיני מתוך כוונה להסביר לקטינה ש"הכל בסדר". אלינה הוסיפה כי המערער אמר לקטינה שככל שהיא רוצה היא יכולה לעזוב את החדר, אולם היא גם רשאית להישאר ולצפות במעשיהם.

עינינו הרואות כי קיים פער בין גרסאות המערער וחברתו, ולדברים אלה משמעות נוכח התרשמותה של עדת התביעה אנסטסיה פטרוסנקו, שמשיחתה עם הקטינה בחודש אוקטובר 2005, ניתן היה להבין כי לקטינה ידע בתחום יחסי המין, דבר שאינו מאפיין את בני גילה. במהלך אותה שיחה סיפרה הקטינה כי ראתה את אביה וחברתו בערום בעת קיומם של יחסי המין, שבסופו פלט המערער את זרעו תוך שהוא מסביר לה כי כך עושים ילדים. יתרה מכך, הקטינה סיפרה לאנסטסיה כי אין מדובר באירוע חד-פעמי, ועל כן איבדה בו עניין. על פרטים אלה חזרה הקטינה בעת שנחקרה על ידי חוקרת ילדים, ועל זו אמר בית המשפט המחוזי כי " עדותה... הותירה עלינו רושם שהדברים, בנוגע לאישום העיקרי, נבחנו על ידה במלוא הזהירות וכובד הראש ובמקצועיות " (עמ' 16 להכרעת הדין). לבית המשפט היתה הזדמנות להתרשם מעדות הקטינה גם מצפייה בקלטת בחקירה, ומסקנתו היתה כי לקטינה לא היתה מוטיבציה להפליל את אביה, אדרבא, תנועות הגוף והבעת הפנים שלה לימדו על הקושי עמו נאלצה להתמודד בעקבות חשיפת הפרשה. בית המשפט הוסיף וקבע: " גם ראינו, כפי שהודגש על ידי החוקרת, שסיפורה של המתלוננת כולל פרטים ייחודיים כגון הצגתה של תנועות ותיאור חי של מאפייני זרע " (עמ' 16), ומכאן מסקנתו כי " תיאורים מעין אלה מפי ילדה בת שמונה, מעידים על סיפור אוטנטי שבא מתוך חוויה אישית ולא על יסוד לימוד תיאורטי כפי שהנאשם ניסה לטעון ".

גם לאחר שעיינו בנימוקי הערעור שבכתב והאזנו לטיעונים על-פה, לא מצאנו מקום או עילה לשנות ממצאיו של בית המשפט המחוזי. נוכח זאת סבירה בעניינו מסקנתו האחרת של בית המשפט באשר לעדותה של אלינה. כאמור, עדה זו אישרה את מה שהמערער הכחיש, היינו, שקיום יחסי המין נמשך לנגד עיניה של הקטינה עד לסיומם. אולם, נראה כי עדה זו נטתה חסד למערער, וטעמיה מובנים, כאשר בחרה במהלך עדותה בבית המשפט לעמעם את חומרת מעשיו, ולצורך זה השמיטה את הפרטים הנוספים עליהם העידה הקטינה, ובעיקר על הסבריו של המערער לקטינה על מהותו של הנוזל שפלט במהלך המגע המיני.

הנה כי כן, הגרסה המפלילה אותה הציגה המשיבה בעניינו של המערער אינה נסמכת על עדות הקטינה בלבד, אלא על מארג של ראיות שהמסקנה המתבקשת מהן היא כי ההרשעה היתה בלתי נמנעת.

אי לכך, הערעור נדחה, וכך יהא דינו של הערעור כנגד העונש בו לא מצאנו ממש.

בתוך 30 ימים מתבקש הממונה על עבודות השרות להניח בפנינו את חוות דעתו באשר להתאמתו של המערער לשאת בעונש המאסר שהושת עליו בדרך של עבודות שרות, ומה המקום שהוא מיועד לו. עם קבלת חוות הדעת, נשלים את פסק הדין בערעור.