פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
5114/06
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופטת
ד' ברלינר
המערערים:
1. חמודה רשק
2. שאדי רשק
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 9.5.06, בת"פ
966/05, שניתן על ידי כבוד השופטת מ' שידלובסקי-אור
תאריך הישיבה:
י"ט בשבט התשס"ז
(07.02.07)
בשם המערערים:
עו"ד אברהים אבו גוש
בשם המשיבה:
עו"ד אביה גליקסברג
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
המערערים, תושבי ראס אל עמוד, ואחר – ראיד קוסטירו, פגשו ביום 5.6.05, בשעת ערב מאוחרת, תייר שהתהלך לתומו באזור הר הזיתים בירושלים. לאחר שיחה קצרה שניהלו עמו, תקפו המערערים וראיד את קורבנם, הפילו אותו ארצה, בעטו בו, וגנבו תיק שנשא עמו ואשר הכיל מצלמה, טלפון נייד, 500 ש"ח, כרטיס אשראי ומסמכים אישיים.
המערערים הודו בכל אלה, והורשעו על ידי בית המשפט המחוזי בעבירת שוד לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בהמשך, נגזרו למערערים שנה מאסר ו-15 חודשים מאסר-על-תנאי, וכל אחד מהם חויב לפצות את המתלונן בסכום של 2000 ש"ח.
הערעור מופנה כנגד העונש. נטען, כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל הולם להודאתם של המערערים בעובדות, לחרטתם, להיותם נתונים במעצר בית ממושך, וכן לכך שלא קדם לביצוע העבירה תכנון מוקדם.
לא מצאנו בכל אלה עילה להתערב בעונש. המערערים שדדו אדם תוך שהם נוהגים בו באלימות רבה. אכן, מדובר באנשים צעירים, שהמאסר עלול להכביד עליהם, אך זו תוצאתו של הכישלון הקשה והחמור בו חטאו. ענישתם של המערערים אינה יכולה להתרכז רק בעניינם ונסיבותיהם, הואיל והיא חייבת לשדר גם מסר מרתיע לרבים. מנקודת השקפה זו לא מצאנו בעונש שנגזר למערער חומרה כלשהי, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.
המערערים, יתייצבו לשאת בעונשם, במזכירות בית המשפט המחוזי בירושלים, בתאריך י"א באדר התשס"ז (1.3.07), עד לשעה 11:00.
ניתן היום, י"ט בשבט התשס"ז (07.02.07).
ש ו פ ט
ש ו
פ ט
ש ו פ ט ת