ע"פ 5115/97 רמון מגרלישוילי נ. מדינת ישראל

אין ממש בערעור על הכרעת הדין. בית המשפט האמין לעדות המתלונן, אשר זיהה את המערער כאחד השודדים, בסמוך לאחר המקרה בחנות סמוכה. מדובר בזיהוי ספונטני ובתגובה מיידית של המתלונן כשראה את המערער בחנות.

עדות זו גם נסתייעה בעדויות אחרות אשר בית המשפט נתן בהן אמון. אין כל עילה שנתערב באמון שנתן בית המשפט בעדים, עליהם ראה לסמוך.

העונש שהוטל על המערער בגין מעשה שוד, עם אחר, של קשיש בן 75 - במהלכה שדדו ממנו 8,000 ש"ח - הינו ארבע שנים למאסר בפועל ומאסר על תנאי לתקופה של שנתיים. כן הופעל במצטבר מאסר על תנאי לתקופה של שלושים חודשים. נוכח חומרת העבירה והאלימות בה נקטו המערער וחברו כלפי המתלונן, העונש שהוטל על המערער הולם את הנסיבות, בפרט שלמערער הרשעות קודמות רבות בגינן ריצה עונשי מאסר. עוד ראוי להזכיר, שאת העבירה בצע המערער כשבועיים לאחר שחרורו ממאסר, בהיותו אסיר ברשיון, כשמאסר על תנאי תלוי ועומד נגדו.

על סמך האמור לעיל, נדחה הערעור הן על ההרשעה והן על גובה העונש.