ע"פ 5125/96 שמעון ביטון נ. מדינת ישראל

השופט י' קדמי:

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (ת.פ. 145/95) בעבירת שוד אגב התפרצות ובשורה של עבירות התפרצות וגניבה - לרבות גניבת רכב - שיוחסו לו בתשעה מתוך עשרת האישומים שפורטו בכתב האישום. בשל הרשעתו בעבירות אלו נדון המערער לשש שנים מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי; וכן הופעל לחובתו עונש מאסר מותנה של 15 חדשים, באופן שמחציתו תרוצה במצטבר לעונש הנוכחי.

כל העבירות בוצעו על-ידי המערער בהיותו מכור לסמים קשים; כאשר ההתמכרות לסמים היתה המניע לביצוען וכל שהשיג באמצעותן שימש לרכישתם.

במקורו כוון הערעור הן כנגד ההרשעה והן כנגד גזר הדין; ברם, לאחר הגשת הערעור הגיעו בעלי הדין לכלל עסקת טיעון ובעקבותיה צומצם הערעור לענין העונש בלבד. על-פי המוסכם, אנו מתבקשים להקל בעונשו של המערער ולהעמידו על ארבע שנים מאסר לריצוי בפועל ושלוש שנים על תנאי; וזאת מבלי לפגוע בהפעלת העונש המותנה כפי שהורה בית המשפט המחוזי.

אחד השיקולים המרכזיים של המדינה בעניין זה, נעוץ בתסקיר חיובי ביותר של שירות המבחן, לפיו: המערער הצליח - במסגרת הליכי הטיפול בבית הכלא בהם נטל חלק פעיל - להתמודד עם ההתמכרות לסמים; ועל אף משברים שעברו עליו "הוא מחזיק מעמד" ולהערכת המטפל אין הוא "מועד לסמים" עוד.

כפי שמתואר בתסקיר, המערער אינו מסתפק בגמילתו הוא מן ההתמכרות לסם, והוא משקיע מאמצי טיפול באחרים במסגרת קבוצתית שאירגן בעצמו.

לנוכח שינוי משמעותי זה בהתנהגותו ובאורח חייו, ממליץ עורך התסקיר להפחית ממאסרו של המערער על מנת לתמוך בתהליך החיובי אותו הוא עובר.

העבירות בהן הורשע המערער חמורות ומחייבות ענישה מרתיעה; וכידוע, התמכרות לסמים כשלעצמה אינה מהווה תריס בפני ענישה הולמת. עם זאת, אין לפסול לקיחה בחשבון של מאמץ גמילה מוצלח כאחד השיקולים להקלה בעונש.

במקרה דנא הגיעה המדינה לכלל מסקנה כי כלל הנסיבות - וביניהן השינוי החיובי באורח חייו של המערער - מצדיקות עסקת טיעון; ואנו לא מצאנו עילה שלא לאמצה.

לאור כל האמור לעיל אנו נעתרים לצדדים, ומשנים את גזר הדין בהתאם למוסכם ביניהם. עונש המאסר בפועל שיגזר על המערער יהיה לארבע שנים תחת שש השנים שגזר בית המשפט המחוזי; ולצידו יהיו שלוש שנים על תנאי - בתנאים שקבע בית המשפט המחוזי - במקום השנתיים שקבע בית המשפט המחוזי.

יתר חלקי גזר הדין ישארו בעינם כמות שהם.