פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
5133/09
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופט י' דנציגר
המערער:
רומן מיסחייב
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט
המחוזי בבאר-שבע, מיום 31.5.09, בת.פ. 8017/09, שניתן על ידי כב' השופטת ד'
אבניאלי
תאריך הישיבה:
י"ח באלול התשס"ט
(07.09.09)
בשם המערער:
עו"ד נורית שני
בשם המשיבה:
עו"ד דפנה פינקלשטיין
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע נטען, כי בחודש נובמבר 2008 הפך המערער לבן זוגה של אשה (להלן: המתלוננת), אמם של שני קטינים ילידי החודשים יולי 2005 ויולי 2007. כחודש לאחר שעבר לגור עם המתלוננת אסר עליה המערער לצאת מהדירה בלעדיו, ובויכוחים שפרצו ביניהם בהמשך נהג לגרום נזק לרכוש. אולם לא רק כלפי בת-זוגו חטא המערער, אלא גם כלפי שני הקטינים, אותם נהג לכלוא לבדם בחדר או בשירותים במשך שעות ארוכות, ולא נעתר להפצרות האם להוציאם משם חרף בכיים ותחנוניהם. ביום 14.1.09 שב המערער ונהג באלימות כלפי הקטינים, וכאשר ניסתה אמם לחלצם מידיו, הוא תקף אותה בכך שתפס בחולצתה ומשכה.
בכל אלה הודה המערער, ובגדרו של הסדר טיעון עתרה המשיבה לגזור לו עשרה חודשי מאסר וכן מאסר על-תנאי, בעוד שההגנה היתה רשאית לטעון לעונש כהבנתה.
בית המשפט המחוזי לא ראה מקום לאמץ את מסגרת הענישה אותה הציעו הצדדים, ודן את המערער ל-24 חודשי מאסר ו-12 חודשים מאסר על-תנאי. כנגד עונש זה מופנה הערעור, תוך שהמערער מלין על החריגה ממסגרת הסדר הטיעון, ובעמדתו תומכת גם המשיבה.
המעשים בהם חטא המערער קשים הם, ובמיוחד אמורים הדברים ביחס להתעללותו בשני ילדיה של בת זוגו. כליאתם של קטינים בכלל, ובגיל כה רך בפרט, הם מעשים אכזריים של אדם ערל לב, גם אם נעשים מתוך מה שהוגדר כ"פעולה חינוכית". התנהגות מסוג זה ראויה להוקעה ולגנאי, אולם בכך לא די, הואיל ונראה כי את התנהגות המערער מאפיין דפוס של אלימות. מסקנה זו מתחייבת מכך שבשלושה מקרים קודמים הוא הועמד לדין בגין תקיפת בנות-זוג ואיומים, ואף שהצהיר בכל פעם כי שינן את הלקח הנדרש, הוא מיהר לחזור לסורו.
חרף האמור, ולאור ההלכה הנוהגת (ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד נז(1) 577), הגענו לכלל מסקנה כי בנסיבותיו של המקרה הנוכחי, לא היה מקום לסטות מרמת הענישה אותה הציעו הצדדים, ולכך מספר טעמים: חרף הסלידה שמעוררים מעשיו של המערער, אין הם ניצבים בשלב גבוה בסולם החומרה; המעשים לא לוו באלימות האופיינית לעבירות של התעללות; המתלוננת סירבה לשתף פעולה עם גורמי החקירה, ועל כן אפשר שהמערער היה יוצא פטור בלא כלום לולא הודאתו; זהו מאסרו הראשון של המערער; ולבסוף, ולנתון זה אנו מייחסים חשיבות רבה, בשנת
2006 התברר כי המערער לוקה בסכיזופרניה.
נוכח האמור, אנו מקבלים את הערעור, במובן זה שאת תקופת המאסר בה ישא המערער אנו מעמידים על 10 חודשים. המאסר על-תנאי אותו גזר בית המשפט המחוזי, יעמוד בעינו.
ניתן היום, י"ט באלול התשס"ט
(08.09.09).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט