ע"פ 5135/01 אמזלג מרדכי נ. מדינת ישראל

בליל שבת, אור ליום 7.10.00, נקבצו נערים רבים בצומת פסגת זאב בירושלים ויידו אבנים לעבר מכוניות שהיו נהוגות בידי ערבים. שוטרים סמויים שעקבו אחר מעשי המתפרעים מקרוב, עיכבו לחקירה נערים אחדים ובכללם את המערער. המערער עוכב לאחר שנצפה על-ידי אחד השוטרים הסמויים כשהוא מיידה אבן לעבר מכונית שהיתה נהוגה בידי נהג ערבי. בעקבות החקירה, שבמהלכה התכחש המערער לחשד, הועמד המערער לדין לפני בית המשפט המחוזי באשמת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, בניגוד לסעיף 332(3) לחוק העונשין. המערער כפר באישום, אך לאחר שמיעת ראיות פסק בית המשפט המחוזי להרשיעו בדין. על המערער נגזרו שישה חודשי מאסר לריצוי בפועל ועשרה חודשים מאסר על תנאי.

מלכתחילה הופנה הערעור שלפנינו גם נגד ההרשעה בדין, ואולם במהלך טיעונה נמלכה הסניגורית המלומדת בדעתה והודיעה כי היא מגבילה את הערעור לעניין חומרת עונש המאסר הממשי, כשעיקר טענתה הוא כי בנסיבות העניין היה על בית המשפט המחוזי להסתפק בהטלת עונש שאין עימו כליאה ממשית.

המערער הוא כבן עשרים ועברו נקי. עם זאת הוא בעל רמה אישית ירודה, העושה מאמצים לרכוש מקצוע ולהצליח בעבודתו. מצבה הכלכלי של המשפחה איננו שפיר. בשלב הדיון לפני בית המשפט המחוזי ומשנוכח כי המערער איננו נוטל אחריות לביצוע העבירה, נמנע שירות המבחן מהגשת המלצה טיפולית כלשהי בעניינו. מן התסקיר המשלים שהוגש לנו עולה כי בעקבות גזר הדין שניתן נגדו בבית המשפט המחוזי נתקף המערער בתחושות של חרדה ודיכאון, הוא חושש מפני המאסר ומתקשה לתפקד בחיי היומיום. על רקע זה, לנוכח גילו הצעיר ולאור התרשמותו מאישיותו החלשה, חיווה שירות המבחן את הדיעה כי שליחת המערער לריצוי מאסר בין כותלי הכלא עלולה לפגוע במערער בצורה קשה. לפיכך המליץ שירות המבחן כי בית המשפט ישקול בחיוב לאפשר למערער לרצות את המאסר בעבודות שירות.

שקלנו את כלל נסיבות העניין ואת המלצת שירות המבחן והגענו לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בגזר-דינו של בית המשפט המחוזי. התרחשויות מן הסוג שבו היה מעורב המערער הפכו, למרבה הצער, לתופעה רווחת. המעורבים במעשים הם, ברוב המקרים, צעירים ונערים, לעיתים ערבים ולעיתים יהודים. המניע לביצוע העבירות הוא לאומני, והנפגעים ממעשים אלה הם עוברי-דרך תמימים. ידה של המשטרה קצרה מללכוד ולהביא לדין את כל המעורבים במעשי הבריונות הללו, והענשת המעורבים המובאים לדין צריכה לשאת מסר מרתיע ביחס לכלל הציבור, ערבים ויהודים כאחד. לא למותר לחזור ולהזכיר, כי הסכנה הנשקפת לציבור מביצוע עבירות מסוג זה ממניעים לאומניים היא אדירה. "הסכנה אינה מתמצית בפגיעה הצפויה לעוברי הדרך שכלפיהם מכוונת התקיפה. הסכנה מתבטאת גם בהשלכות הרוחב שיש למעשים מסוג זה, המהווים מודל פסול לחיקוי מצד חמומי-מוח, יהודים וערבים כאחד" (בש"פ 6802/01). מכאן החשיבות הגדולה שיש לייחס לשיקול ההרתעתי בהענשת עבירות מסוג זה. מתן ביטוי ממשי לשיקול ההרתעתי מחייב שככלל ייענשו מבצעי עבירות מן הסוג הזה בעונש מאסר ממשי. מקרהו של המערער איננו מצדיק חריגה מכלל זה. איננו מתעלמים מגילו הצעיר ומעברו הנקי של המערער. אלא שרוב המעורבים בביצוע עבירות מן הסוג הזה הם נערים ובחורים צעירים, שרבים רבים מתוכם הם בעלי עבר נקי.

אשר על כן אנו דוחים את הערעור. המערער יתייצב לריצוי עונשו במדור הפלילי של בית המשפט המחוזי בירושלים ביום 25.10.01 לא יאוחר מהשעה 10:00.