ע"פ 5137/99 אברהים ארשיד נ. מדינת ישראל

השופט א' מצא:

המערער כיהן כרשם בתי-משפט השלום וכיושב-ראש לשכות ההוצאה לפועל במחוז הצפון. בכמה וכמה מקרים, במהלך השנים 1993-1992, לקח המערער שוחד בעד פעולות הקשורות בתפקידו. במקרים אחרים עבר עבירות של הפרת אמונים ובמקרה אחד - עבירה של שיבוש מהלכי משפט. משנחשפו המעשים, והמשטרה פתחה בחקירת החשדות, עשה המערער פעולות של הדחה בחקירה ושידול להדחה בחקירה. עם סיום החקירה הוגשו נגד המערער, לבית המשפט המחוזי בחיפה, שני כתבי-אישום. לאחר שהוכנסו בהם תיקונים אחדים, הודה המערער בכל העובדות שנטענו באישומים, ועל יסוד הודאתו הורשע בכל העבירות שיוחסו לו. במסגרת כתב האישום הראשון הורשע בשלוש פרשיות של לקיחת שוחד; בהפרת אמונים; בהדחה בחקירה; בשידול להדחה בחקירה; ובשיבוש מהלכי משפט. במסגרת כתב האישום השני הורשע בשתי פרשיות נוספות של לקיחת שוחד והפרת אמונים. על כל עבירותיו, כמכלול אחד, נידון המערער לשתי שנות מאסר וחצי. הערעור שלפנינו מופנה נגד חומרת העונש.

2.במתן השוחד למערער היו מעורבים מספר אנשים. אחד בן-שמחון, בעל חברת גבייה שייצג זוכים וחייבים בלשכת ההוצאה לפועל בצפת, קנה והעניק למערער מוצרים בני-קיימא (מכשיר טלוויזיה, מחשב ומדפסת, משחק-טלוויזיה ומכשיר טלפון אלחוטי) בשווי כספי ניכר. בנוסף, קיבל המערער שירותי-מחשב שבן-שמחון שילם בעבורם. עוד קיבל מבן-שמחון חפיסות רבות של סיגריות, ובמספר הזדמנויות אף התארח בביתו של בן-שמחון והתכבד שם במאכלים ומשקים. בתמורה לכל אלה גמל המערער לבן-שמחון במתן יחס מועדף ללקוחות אותם ייצג בהוצאה לפועל ונעתר לבקשותיהם השונות. אדם נוסף, ממנו לקח המערער שוחד, היה בעל מועדון "באולינג" בשם פרנקו. נגד פרנקו ננקטו הליכים בלשכת ההוצאה לפועל בצפת. המערער ביקר במועדון של פרנקו בקביעות, פעמים אחדות בכל שבוע, והביא עימו את בנו. פרנקו נהג לכבדם באוכל ובמשקה, ואיפשר לבנו של המערער לשחק במיתקן ה"באולינג", מבלי לגבות מן המערער תשלום כלשהו. בנוסף, הזמין פרנקו טכנאי, אשר תיקן את המחשב בביתו של המערער, ושילם בעבור שירות זה. בתמורה לטובות ההנאה הללו גמל המערער לפרנקו בכך שנענה לבקשתו ופרס את חובותיו בתיקי ההוצאה לפועל ל36- תשלומים.

המערער, כמסתבר, לא בחל גם ב"מתנות קטנות". מבעל מיכלית-ביוב, שהמערער דן בתיקי הוצאה לפועל שנפתחו נגדו, ביקש המערער לשאוב את תוכנו של בור ביוב שליד ביתו; והלה ביצע את העבודה מבלי לבקש ולקבל כל תשלום. אחד היגאווי, מנהל משרד לגבייה אשר ייצג לקוחות בלשכת ההוצאה לפועל בנצרת, הזמין את המערער לארוחת צהריים במסעדה בעכו; שם דן עימו בענייני לקוחותיו, ועל-פי הסיכום שהושג ביניהם נעתר המערער לבקשות שונות שהוגשו לו בתיקיהם של לקוחות אלה. באחד הימים נכנס היגאווי ללשכתו של המערער, בלוויית עורך-דין שהגיש בשם אחד החייבים בקשה לשחרור רכב מעוקל מסוג "וולוו". על אתר נעתר המערער לבקשה והורה לשחרר את המכונית תמורת תשלום על חשבון החוב בסך 5,000 ש"ח בלבד, למרות שסכום החוב נאמד ביותר מ64,000- ש"ח. סמוך אחר-כך קנה היגאווי עבור המערער ירקות בסכום של כ65- ש"ח. המערער אף התיישב לסעוד בחברת היגאווי, עורך הדין והחייב עצמו, כשהאחרון הוא גם מי ששילם בעד הארוחה.

3.במסגרת קשריו עם פרנקו עבר המערער גם עבירה של שידול לשיבוש מהלכי משפט; כאשר יעץ לפרנקו כיצד לסכל ביצוע של צו עיקול, שניתן נגדו באחד מתיקי ההוצאה לפועל. כן עבר המערער עבירות של הפרת אמונים. בהזדמנויות אחדות אירח בביתו בעל עסק למכירת ציוד משרדי, שניהל מספר תיקי הוצאה לפועל בהם טיפל המערער, ויעץ לו כיצד לפעול נגד החייבים באותם תיקים לשם גביית חובות שהגיעו לו מהם. במקרה אחר יעץ לקרוב משפחתו, חייב שהוזמן להתייצב לפניו למחרת בלשכת ההוצאה לפועל, אם ומתי להופיע על מנת לזכות בהחלטה נוחה עבורו; ולמחרת - משחדל הזוכה להתייצב ובמטרה להקל עם אותו חייב - החליט לדחות את הדיון בעניינו למשך כארבעה חודשים.

4.משפתחה המשטרה בחקירת החשדות נגדו, שידל המערער את פרנקו להנחות את בן-שמחון, לומר בחקירת המשטרה כי תמורת המחשב שסיפק למערער שילם לו המערער סך 2,300 ש"ח. עקב שידולו מסר בן-שמחון בחקירה הודעה שקרית, על-פיה שילם המערער בעד המחשב את מלוא מחירו. כמו-כן שידל המערער את אשתו, למסור בחקירתה כי את מכשיר הטלוויזיה (אותו קיבל מבן-שמחון) קנו במחיר 3,700 ש"ח ובעד המחשב שילמו 2,300 ש"ח.

5.עד כאן עיקרי מעלליו של המערער שבעטיים הובא לדין ובהם הורשע. קשה להפריז בחומרה היתרה שהיתה גלומה בעבירות של לקיחת-שוחד אותן ביצע המערער. אכן, בלקיחת-שוחד בידי עובד ציבור, בעד פעולות הקשורות במילוי תפקידו, יש - בכל הנסיבות - משום מעשה שחיתות חמור, הפוגע באשיות החברה ומקעקע את יסודות המשטר. ברם, יש שהתפקיד אותו ממלא עובד הציבור, דרגת האמון האישי הנדרש למילוי התפקיד, או גודל הסכנה לשלום הציבור הצפויה מן המעילה באמון על-ידי עובד הציבור, משווים ללקיחת שוחד על-ידו חומרה גדולה ומיוחדת. בהתייחסו לחומרה המיוחדת של ביצוע עבירות שוחד בידי עובדים בכירים של מערכת הביטחון, בע"פ 448/76 איטמן נ' מדינת ישראל , פ"ד לא(1) 740, אמר השופט ויתקון (בעמ' 744):

"כל שחיתות היא נגע חמור, יהא אשר יהא המקום במערכת השלטון שבו חדרה ויהא אשר יהא מעמדם של הנגועים, אך מבחינת ה'נזק' הנגרם למדינה ולחברה בכללותה יש ויש מקום להבדיל בין שחיתות הפוגעת באחת הרשויות הרגישות במיוחד לסכנה זו לבין שחיתות הפוגעת ברשויות ומוסדות אחרים. ואני אינני מכיר רשות אחרת ( פרט, אולי, לרשות השופטת ) שהיא כה רגישה וכה זקוקה לאימון בלתי-מסויג של הציבור כמו הרשות בה שירתו המערערים" (ההדגש הוסף - א' מ')

(ומן הזמן האחרון, באותו הקשר, ראו את האמור בע"פ 3854/95 כפיר נ' מדינת ישראל , תקדין-עליון 96(1) 134, בפיסקה 6 לפסק הדין).

המערער, אמנם, לא מונה מעולם כשופט. אך בפועל מילא המערער תפקיד שיפוטי, במסגרת מערכת בתי המשפט וההוצאה לפועל. ממלאי תפקידים כאלה נראים ומוחזקים, בעיני הציבור שכלפיו הם פועלים, כנציגיה הנאמנים של הרשות השופטת. תנאי בל-יעבור למינוי מועמד לתפקיד כזה הוא בהערכה, כי המדובר באדם ראוי והגון שיקיים את הוראות הדין וימלא את כל המוטל עליו ביושר ובאמונה. ואכן, ממלאי תפקידים אלה, שבעניינים הנדונים לפניהם אין להם משלהם ולא-כלום, נהנים מאמון בלתי-מסויג מצד כלל הציבור. מיקח שוחד בידי ממלא תפקיד כזה, בעד משוא פנים והטיית משפט, מכתים את המערכת שבשמה הוא פועל, מוציא את דיבתה רעה ופוגע פגיעה קשה ומרה באמונו של הציבור בחוסנה המוסרי; ובכך אף פוגע ביכולתה המוסדית למלא את שליחותה. משום כך, במיקח שוחד בידי ממלא תפקיד כזה יש משום חומרה מופלגת. אין צריך לומר, כי בחומרה גדולה ומיוחדת יש להתייחס גם לעבירות של הפרת אמונים, שיבוש מהלכי משפט והדחה בחקירה, כשהללו מבוצעות בידי ממלאי תפקידים שיפוטיים ומעין שיפוטיים. המערער שלפנינו, אשר פגע בציבור במעשים נלוזים של מיקח שוחד, הפרת אמונים ושיבוש מהלכי משפט, הוסיף חטאים מבישים על פשעיו, בשדלו עדים לשקר בחקירת המשטרה.

6.סניגורו המלומד של המערער, בטיעונו לפנינו, השליך את עיקרי יהבו על נסיבותיו האישיות והמשפחתיות הקשות של המערער. המערער, יליד שנת 1938, הוא אב למשפחה גדולה שפרנסתה עליו; וסילוקו ממשרתו פגע קשות ביכולתו למלא את חובתו. לפני שנים אחדות לקה המערער בלבו. בשל מצבו, שהחמיר עם הזמן, נזקק המערער לטיפול רפואי (שכלל מספר צינתורים) וכן למעקב ולהשגחה מתמידים. אשתו של המערער היא חולת סרטן, שעברה ניתוח כריתה של שני השדיים ושל חלק מבלוטות הלימפה, ואף מצבה מחייב השגחה ופיקוח רפואי סדיר. הסניגור טען, כי לנוכח הודאתו המלאה של המערער בכל מעשיו, בריאותו הרופפת ומצבה הרגיש והמיוחד של אשתו, היה על בית המשפט המחוזי להסתפק לגביו בעונש מאסר לתקופה יותר קצרה. המערער עצמו, שהורשה להוסיף על דברי סניגורו, ביקש רחמים על עצמו ועל אשתו.

עיון בגזר-דינו של בית המשפט המחוזי יעלה, כי הודאתו של המערער, גילו, מצב בריאותו וכלל נסיבותיו המשפחתיות, לא נעלמו מעיני השופט המלומד ואף הובאו על-ידיו בחשבון, במידה זו או אחרת, בקביעת תקופת המאסר. כדברי השופט בגזר הדין:

"כמו בכל משפט פלילי, אין לקפח את הנאשם בזיקה לכל נקודת זכות שראוי להביא במניין. עומד בפניי אדם שהוא שבר כלי - לא אוכל להתעלם לחלוטין מעובדה זו. אני מתחשב גם בהודאתו של הנאשם שחסכה זמן שיפוטי רב, בחרטה כנה שיצאה מעומק ליבו ובמידת-מה גם בגילו, במצבו הרפואי הרעוע ובנסיבות המשפחתיות כפי שפורטו בתסקיר ובעת שהושמעו הטיעונים לעונש".

אני סבור שבית המשפט המחוזי הטיל על המערער עונש מאוזן. בקביעת העונש ניתן, אמנם, משקל מודגש למידת הדין, כפי שאכן נתחייב ממהותן, מריבויין ומחומרתן המופלגת של העבירות. עם זאת ברי, שאילמלא התחשב בית המשפט המחוזי גם בנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המערער, חזקה שהיה גוזר על המערער עונש מאסר חמור יותר. אני סבור, כי במצב בריאותם של המערער ושל אשתו לא יכול בית המשפט המחוזי להתחשב יותר משעשה; בעוד שבעצם מצוקתו ועליבות מצבו של המערער, שתאוות הבצע אשר דבקה בו דירדרה אותו עד לשפל המדרגה, לא היה, מעיקרה, משום טעם של ממש, היכול להצדיק הקלה נוספת בעונשו.

7.סיכומו של דבר הוא שדין הערעור להידחות.

ש ו פ ט

השופט ע' ר' זועבי :

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט א' ריבלין :

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' מצא.