פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
ע"פ
5153/00
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
העוררים
:
1. סמי אלפקיר
2.
מוסטפא סרחאן
נגד
המשיבים
:
1. מדינת ישראל
2.
בנק דיסקונט לישראל בע"מ
ערר
על החלטת בית-המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו
מיום 13.7.00
בב"ש
90959/00 שניתנה על-ידי
כבוד
השופט א' לוי
תאריך
הישיבה: ח' באב תש"ס (9.8.2000)
בשם
העוררים: עו"ד נחמן בטיטו
בשם
המשיבה 1: עו"ד מיכאל קרשן
בשם
המשיב 2: עו"ד צבי קורן
החלטה
העורר 2 מואשם בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירה של סחר בסם מסוכן. במסגרת זו, הורה בית-המשפט המחוזי, כי מכוניתו תתפס על-ידי המדינה וכי יוטל עליה עיקול, עד לגמר הליכי המשפט. לפי הצהרת העורר 2, אף כי המכונית רשומה על-שמו, היא שייכת לעורר 1.
בהסכמת המדינה, הורה בית-המשפט המחוזי על שחרור הרכב האמור לידי העורר 1, לאחר הטלת עיקול על הרכב לטובת המדינה, וכן לאחר שעבוד ביטוח הרכב לטובת המדינה, עד לסיום הליכי המשפט.
כעבור זמן קצר, הגישה המדינה לבית-המשפט המחוזי בקשה למתן צו זמני, לשם הבטחת חילוט הרכב, מן הנימוק שמתנהלת כנגד העורר 1 חקירה סמויה שעניינה סחר בסם מסוכן. בית-המשפט המחוזי קיבל את בקשת המדינה, אך התיר לאביו של העורר 1 להשתמש ברכב, בתנאי שיפקיד במזומן או בערבות בנקאית 200,000 ש"ח.
בערר שבפניי מתבקש בית-משפט זה להקטין את סכום הערבות הבנקאית שהוטלה על-ידי בית-המשפט המחוזי, בטענה כי אביו של העורר 1 איננו מסוגל לעמוד בתנאי זה, וכי הוא זקוק למכונית לשימושו.
בהודעה שנגבתה מן האב, שלא הגיע לבית-משפט זה לדיון בערר, התברר, כי המטרה היחידה שלשמה זקוק הוא למכונית היא למכירתה.
בנסיבות אלה, מובן הוא, כי אין מקום להתערב בהחלטת בית-המשפט המחוזי.
אשר-על-כן, הערר נדחה.
ניתנה היום, ח' באב תש"ס (9.8.2000).
ש
ו פ ט ת
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
00051530.
L01