ע"פ 5154/07 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

המערער, אזרח קנדה, יליד שנת 1948, הורשע בידי בית המשפט המחוזי בירושלים בביצועם של מעשים מגונים, המהווים עבירות לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. הרשעת המערער התבססה על הודאתו, ובעקבות כך הוא נדון ל-10 חודשי מאסר, 8 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלוננת בסכום של 30,000 ש"ח.

על פי הנטען בכתב האישום, הוזמן המערער, בחודש פברואר 2006, למסיבה שנערכה בבית הוריה של המתלוננת, קטינה ילידת שנת 1990. בסמוך לשעה 23:00 ביקש המערער מהמתלוננת ללוותו בדרכו למכוניתו, באמתלא שהוא מבקש לומר לה דבר מה. כאשר ביקשה אחותה של המתלוננת להצטרף אליהם, הוא דחה אותה. לאחר זאת הסיע המערער את המתלוננת משם, ובמהלך הנסיעה ליטף את רגליה והרים את חצאיתה. לבסוף, הוא עצר במגרש חניה חשוך, שם הכניס את ידיו לתחתוניה של המתלוננת, נגע באיבר מינה, פתח את כפתורי חולצתה וליטף את חזה. את כל אלה ביצע המערער שלא בהסכמת קורבנו ובניגוד לרצונה. בדרכם חזרה, הושיט המערער למתלוננת שטר כסף, וביקשה שלא לספר על אשר אירע ביניהם. אולם, המתלוננת השליכה את השטר מתחת למושב הרכב, וכאשר הגיעה לביתה מיהרה לגולל בפני אמה את אשר עולל לה המערער. בעקבות כך חשה המתלוננת ברע, התעלפה והועברה לטיפול בבית חולים.

המערער מלין כנגד חומרת העונש שהושת עליו.

לא מצאנו בערעור זה ממש. המערער, בן 59 כיום, אב לילדים בוגרים ולו נכדים ונינים, ביצע בגופה של קטינה מעשים חמורים ביותר. המערער היה ידיד משפחתה של קורבנו, ועקב האמון שרחשה לו התפתתה הקטינה לנסוע עמו מבלי לחשוד בכוונותיו. לאחר שביצע בה את זממו, ביקש המערער לקנות את שתיקתה בכסף. עד כמה קשה וטראומתי היה אותו מפגש עבור המתלוננת, תלמד העובדה כי בעודה מתארת באוזני אמה את אשר אירע, היא אבדה את הכרתה.

זהו כשלון חמור ביותר של המערער, ולמרבה הדאבה הוא אינו כישלונו היחיד בשנים האחרונות. כוונת הדברים לכך, שבשנת 1997 הוא נדון בגין בלדרות סמים ל-33 חודשי מאסר, והוא שב ונדון ל-15 חודשי מאסר לאחר שנמצא כי חטא במעשה מרמה. במצב זה, ואף שנסיבותיו האישיות של המערער אינן קלות, נראה בעינינו המאסר שהושת עליו מתון ביותר, וממילא גם לא נמצאה לנו עילה כלשהי להקל בו עוד. אכן, נראה כי בריאותו של המערער לקויה, אולם אך ברור הוא כי שירות בתי הסוהר חייב להעניק לו את הטיפול המתחייב, ככל שהדבר יידרש.

הערעור נדחה.