ע"פ 5157/08 תימור מור נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה גבעת אלונים

לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בעכו (השופטת ז' בנר ) מיום 5.6.2008 שלא לפסול עצמו מלדון בתיק עמק 20561/05.

1.

ביום 12.4.2005, הוגש כנגד המערער, לבית משפט השלום בעכו (השופטת ז' בנר ), כתב אישום בעבירה של בנייה תוך סטייה מהיתר, לפי סעיפים 145(א), 204(ב), 208 ו-218 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. בהמשך ההליך, ביום 20.2.2006, תוקן כתב האישום. ביום 27.2.2006 הגיש המערער בקשה לפירוט עובדות כתב האישום המתוקן, ובה ביקש מבית המשפט להורות לוועדה המקומית לפרט את המידות המדויקות, בסנטימטרים, של חריגות הבנייה נשוא כתב האישום. ביום 6.3.2007, דחה בית המשפט בקשה זו, תוך שהוא מציין בהחלטתו כי כתב האישום המתוקן ברור ומפורט דיו, בהתאם לדרישות החוק. ביום 15.4.2008, ולאחר דחיות מועד שניתנו, התקיים דיון בתיק בפני השופטת בנר . בעקבות דיון זה, ביום 27.5.2008, הגיש המערער בקשה לפסילת השופטת.

בבקשתו, טען המערער, כי מהחלטת בית המשפט לדחות את בקשתו לפירוט עובדות כתב האישום המתוקן, שניתנה ללא כל נימוק, יש ללמוד כי בית המשפט גילה יחס שלילי כלפיו. לטענת המערער, ליחס שלילי זה הצטרף גם אופן ניהול הדיון ביום 15.4.2008 בידי בית המשפט, שגם ממנו ניתן ללמוד כי בית המשפט נהג במשוא פנים כלפי המערער. המערער פרט בבקשתו, כי בדיון האמור נוהל הפרוטוקול באופן שלא משקף נאמנה את שהתרחש באולם בית המשפט, תוך שהשופטת מסרבת לרשום בפרוטוקול את התנגדויותיה של הסנגורית ואת שאלותיה, ותוך שהיא מנסחת מחדש את דבריו של העד הנחקר. כמו כן, טען המערער, כי זמן החקירה על ידי הסנגורית הוגבל בצורה משמעותית ולא הוגנת, כי מסמכים שהוגשו מטעם הנאשם לא נתקבלו בידי בית המשפט, וכל זאת ללא תיעוד בפרוטוקול הדיון. לכך הוסיף המערער כי בקשותיו לדחיית מועד דיון, שהוגשו עובר לדיון האמור, לא נתקבלו, בניגוד לבקשות דומות שהוגשו מטעם המשיבה, וכן נתקבלו.

בהחלטתו מיום 5.6.2008, דחה בית המשפט את בקשת הפסילה. בית המשפט ציין בהחלטתו הארוכה והמפורטת, בין השאר, כי לבקשת המערער לפירוט כתב האישום המתוקן לא היה כל בסיס, ועל כן נדחתה. בית המשפט קבע, כי במידת הפירוט שניתנה בנוסח כתב האישום הקיים לא היה כדי להכביד או להקשות על הגנת המערער, וכי היא גילתה בצורה נאותה את פרטי העבירה בה הואשם המערער. בנוגע לטענות המערער לגבי אופן ניהול הפרוטוקול, ציין בית המשפט, כי הסנגורית הפריעה למהלכו התקין של המשפט, ועל כן נאלצה השופטת לסרב לבקשות הסנגורית לתעד את התנגדויותיה בפרוטוקול מילה במילה, על מנת למנוע הכבדה על ניהולו השוטף של ההליך. כן ציין בית המשפט כי הפרוטוקול משקף את שהתרחש בבית המשפט, בין אם בדרך של חזרה מדויקת על הנאמר שם ובין אם בדרך של תמצות, וכי לא הגביל את זמן החקירה על ידי הסנגורית. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

2.

בערעורו, חוזר המערער על עיקרי טענותיו האמורות, וטוען כי מאופן דחיית בקשתו לפירוט כתב האישום המתוקן, כמו גם מאופן ניהול הדיון בבית המשפט וההליך בכלל, יש ללמוד כי בית המשפט גיבש יחס שלילי כלפיו, המצדיק פסילתו מהמשך הדיון בעניינו.

מנגד, טוענת המשיבה, כי בהתנהלות השופטת לא ניכרה כל התנהגות חריגה או בלתי ראויה, וכי הקשיים שנתגלו במהלך הדיון נבעו מהתנהלותה הפסולה של הסנגורית, שאופן פעולתה חרג מגבול המותר, ואף גבל בעבירה אתית של התנהגות שאינה הולמת עורך דין. לטענת המשיבה, פרוטוקול הדיון משקף את שהתרחש באולם בית המשפט, וזמן החקירה על ידי הסנגורית לא הוגבל בידי בית המשפט.

3.

דין הערעור להידחות. טענותיו של המערער, בדבר דחיית בקשתו לפירוט כתב האישום, בדבר אופן ניהול הפרוטוקול והדיון בבית המשפט, ובדבר דחיית בקשותיו לדחיית מועד, הינן כולן טענות דיוניות המופנות כנגד התנהלותו הדיונית של בית המשפט. הדרך להתמודד עם פגמים העשויים לעלות בהחלטות מסוג זה, הינה באמצעות הגשת ערעור בהתאם לסדרי הדין המקובלים, ולא בבקשת פסלות (ראו: ע"א 5214/05

אוחיון נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם, 9.6.2005); ע"א 11543/05

דגן נ' לוכסמבורג תרופות בע"מ (לא פורסם, 19.7.2006); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 178-174 (2006)). בניגוד לטענת המערער, להחלטת בית המשפט לדחות את בקשתו לפירוט כתב האישום ניתן נימוק מספיק בגוף ההחלטה, ואף לולא כך, תקיפת החלטה זו, כהחלטה דיונית, צריכה להיעשות בהתאם לסדרי הדין הרגילים, ולא בדרך של הגשת בקשת פסלות וערעור פסלות. כך גם לגבי דחיית בקשותיו של המערער לדחיית מועד, אופן ניהול הפרוטוקול, ואופן ניהול הדיון בפני בית המשפט. כבר נקבע בפסיקתנו, שהחלטות דיוניות של בית המשפט יביאו לפסילתו רק במקרים חריגים, כאשר מהחלטות אלה ניכר יחס שלילי כלפי הנאשם במידה כזו, עד שבית המשפט אינו מאפשר לו הליך הוגן. לעניין זה, מקובלת עלי עמדת המשיבה, לפיה, בעניינו של המערער, לא הוכח כי מדובר באחד מאותם מקרים חריגים, ומהחלטותיו של בית המשפט אין עולה כל חשש למשוא פנים שפיתח בית המשפט כלפי המערער.

אשר על כן, הערעור נדחה.