פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"פ 5167/01 - א'
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקשת
:
מדינת
ישראל
נגד
המשיבים
:
1.
דימיטרי דינזון
2.
ולדימיר אימל
בקשה
להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים
לפי
סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי
(סמכויות
אכיפה-מעצרים), התשנ"ו1996-
תאריך
הישיבה: י"ג בתמוז תשס"א (4.7.01)
בשם
המבקשת: עו"ד מיכאל קרשן
בשם
המשיב 1: עו"ד טלי גוטליב
בשם
המשיב 2: עו"ד יעקב שקלאר
החלטה
1.לבית המשפט המחוזי בתל-אביב הוגש כתב אישום המייחס למשיבים את העבירות הבאות: חטיפה לשם עבירת מין, אינוס ומעשה סדום.
על פי הנטען, בתאריך 28.6.00 פיתו המשיבים קטינה ילידת 1985, אשר ישבה עם חברה בגן ציבורי, ללכת עמם, ואחר כך הסיעוה במכוניתם, וביצעו בגופה מסכת ארוכה של עבירות מין והתעללות אשר מעטות דוגמתה.
2.בית המשפט נעתר לבקשת המדינה והורה על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים. משתמו תשעת חודשי המעצר, מאז הוגש כתב האישום, פנתה המדינה לבית משפט זה, מכוח סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו1996-, בבקשה להאריך את המעצר. בקשה זו נדונה בחודש ניסן התשס"א (אפריל 2001), וכבוד השופט י' אנגלרד נעתר לה.
עתה, עותרת המדינה להארכה שניה של מעצר, ולכך התנגדה באת כוחם המלומדת של המשיבים, הסבורה כי נכון יהיה לשחרר את שולחיה, ולו לחלופת מעצר, הואיל והמשפט מתמשך מעבר למצופה, וספק אם ניתן יהיה לסיימו במהלך תקופת המעצר המבוקשת עתה.
3.שמיעתן של ראיות המדינה החלה בסוף חודש נובמבר 2000, ומאז קיים בית המשפט ישיבות לא מעטות, שבמהלכן נשמעו כל עדי התביעה, ראיות ההגנה מטעם משיב 1, ובתאריך 15.7.01 צפויה להסתיים גם חקירתו הנגדית של המשיב 2.
אכן, משפטם של המשיבים נמשך זמן רב, אך הוא מתנהל בקצב סביר ועומד בפני סיומו. בנסיבות רגילות, מעצר ממושך שכזה היה מצדיק דחיית בקשתה של המדינה, הואיל והכלל, כפי שנקבע בסעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו1996-, הוא שמשפטו של נאשם במעצר צריך להסתיים תוך תקופת תשעת החודשים. סעיף 62 של החוק נועד איפוא לתת מענה למקרים החריגים בלבד (ראה: בש"פ 4918/01; בש"פ 7833/99; בש"פ 7914/99; בש"פ 4150/99), ועל פי השקפתי כזה הוא המקרה שבפני.
ראיותיה של המשיבה, אם בית המשפט ייתן בהן אמון, חושפת מסכת אירועים קשה ביותר, אותה ביצעו אנשים שלוחי רסן, שככל הנראה אינם נתונים למוראו של החוק. יותר מכך, מי שכך נוהג, מעיד על עצמו כי נשקפת ממנו סכנה מוחשית לציבור, ובמקרים מסוג זה חלופת מעצר אינה יכולה לתת מענה הולם על מנת לבטל אותה מסוכנות. כך או כך, משפטם של המשיבים עומד בפני סיומו, וגם זה הוא מסוג העניינים שבית המשפט מצווה לתת עליהם את הדעת בבקשות להארכת מעצר.
לאור כל האמור אני מחליט לקבל את הבקשה, ומורה על הארכת מעצרם של המשיבים ב90- ימים, החל מיום 7.7.001 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1089/00 של בית המשפט המחוזי בתל אביב, הכל לפי המוקדם.
ניתנה היום, י"ג בתמוז תשס"א
(4.7.01).
ש ו פ ט