ע"פ 5167-22 ע"פ 5167-22

בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר בפועל של 8 שנים שגזר בית המשפט המחוזי מרכז-לוד על המבקש (תפ"ח 14067-06-18), לאחר שערעורו נדחה בבית משפט זה, כפי שיפורט להלן.

1.בפסק דיננו מיום 26.1.2023, דחינו את ערעור המבקש על הכרעת הדין ועל גזר הדין של בית המשפט המחוזי, לאחר שהורשע בביצוע עבירות מין בבת משפחה. בפסק הדין נקבע כי עונש המאסר בפועל שהושת על המבקש יוותר על כנו, וכי עליו להתייצב לריצוי מאסרו ביום 26.2.2023. זאת, לאחר שעונשו עוכב בשעתו עד למתן פסק דין בערעור (החלטת השופטת י' וילנר, מיום 21.9.2022).

2.ביום 20.2.2023 הגיש המבקש בקשה לדחיית מועד ריצוי העונש עד לסוף חודש אפריל 2023. בבקשה נטען כי המבקש הוא המטפל העיקרי באביו שנמצא במצב סיעודי, ונתבקש ליתן לו שהות של חודשיים על מנת שיוכל למצוא לו סידור חלופי.

המדינה התנגדה לבקשה וטענה כי ניתנה למבקש שהות מספקת עובר לכניסתו למעצר על מנת להסדיר את הטיפול באביו; כי עוד בתום הדיון שהתקיים ביום ה-27.12.2022, בית המשפט הבהיר למבקש כי הוא צפוי לרצות עונש מאסר, כך שבפועל ניתנה למבקש שהות של חודשיים; וכי דחיית מועד ריצוי העונש תפגע קשות במתלוננת, הממתינה כעשור לסיום ההליכים המשפטיים בעניינו של המערער.

3.לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, הגענו למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

מבלי להפחית מנסיבותיו של המבקש, מצבו הרפואי של אביו היה בידיעת בית המשפט עת שניתן פסק הדין והוא אינו מהווה נסיבה חדשה המצדיקה להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין (ע"פ 1919/22 מקדשי נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (13.9.2022)). לכך יש להוסיף את מצבה הנפשי המורכב של המתלוננת ועינוי הדין שנגרם לה לנוכח התמשכות ההליכים, דבר שגם קיבל ביטוי בפסק דיננו.

4.בנסיבות אלו, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.

המבקש יתייצב אפוא לריצוי עונשו ביום 26.2.2023, והכל כפי שנקבע בפסק הדין בעניינו מיום 26.1.2023.