ע"פ 5174/08 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

בית המשפט המחוזי בנצרת הרשיע את המערער בעבירות של מעשה מגונה במשפחה, תקיפת קטין על ידי אחראי, תקיפה בנסיבות מחמירות, ותקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות. בכתב אישום מתוקן בעובדותיו הודה המערער, נטען כי הוא נשוי לאשתו שנים רבות, ולבני הזוג נולדו שלש בנות (ילידות השנים 1993 עד 1996), ובן, יליד חודש אפריל 1999. נטען, כי במהלך שנות נישואיהם תקף המערער לא אחת את אשתו ואיים עליה. כמו כן, נהג המערער להיכנס למקלחת שעה שבנותיו התקלחו, ולאחר שצפה בגופן הערום, נגע בהן במקומות אינטימיים. במהלך אחדים מהאירועים מסוג זה הזעיקו הבנות את אמן, והיא דרשה מהמערער לצאת מהמקלחת וכך עשה. מעשים מגונים מסוג זה ביצע המערער בשנים 2005 עד 2007, וגם את נחת זרועו הוא לא חסך מילדיו, בהם ובאשתו היה מצליף, לעתים עם חגורה. בגין כל אלה נדון המערער לארבעים חודשי מאסר ומאסר על-תנאי.

2.

הערעור שבפנינו מופנה כנגד גזר הדין, והמערער עותר כי נקל בעונשו מטעמים אלה: הוא לוקה במוגבלות שכלית, מעולם לא עבד לפרנסתו, והוא מקיים את משפחתו מקצבת נכות; רמת המסוכנות הנשקפת ממנו היא בינונית; נכון היה להעדיף את המלצותיה של וועדת האבחון שליד משרד הרווחה, לפיה תרופתו של המערער היא בשילובו במסגרת שיקומית תעסוקתית שתלווה בפיקוח. המערער ער לכך שמסקנותיו של שירות המבחן אינן מטיבות עמו, ועל כן ביקש כי נבכר את המלצותיהם של גורמי האבחון.

3.

לבית המשפט המחוזי לא אצה הדרך לגזור את עונשו של המערער, ומאז חודש אוקטובר 2007 ועד למתן גזר הדין בחודש אפריל 2008, הוא פעל כדי לקבל תמונה מלאה על מצבו הנפשי. לצורך זה, ונוכח האמור בחוות הדעת הפסיכיאטרית מחודש אפריל 2007, הופנה המערער לוועדת אבחון שבחודש יוני 2007 מצאה אותו בעל כושר שיפוט סביר, קיימת יכולת בסיסית להפנים ערכים חברתיים, אולם אינו פועל לפי ערכים אלה עקב אמפולסיביות וחוסר יכולת לשלוט בדחפיו. עניינו של המערער נבדק פעם נוספת על ידי וועדת האבחון בחודש מרץ 2008, וחוות הדעת היתה שהמערער אינו מתפקד ברמה של פיגור שכלי. חרף זאת, ההמלצה היתה לנקוט בעניינו בדרכי טיפול, היינו, לשלבו במסגרת שיקומית-תעסוקתית מלווה בפיקוח. ברם, שרות המבחן לא היה יכול להמליץ על אופציה טיפולית כלשהי בקהילה, הואיל והמערער הכחיש את ביצועם של המעשים בהם הורשע, וניכרים אצלו קשיים בהפנמה של ערכים חברתיים. יתרה מכך, הוא שלל נזקקות טיפולית, פסיכולוגית או תרופתית לטיפול בדחפיו המיניים, ועל כן מסקנתו היתה כי יש לגזור למערער מאסר, ובאשר לטיפול הדרוש לו - זה יינתן במסגרת מב"ן.

4.

לכל אלה נתן בית המשפט המחוזי את דעתו, ומסקנתם של שופטי המותב נוסחה בזו הלשון: " איננו רואים כל דרך טיפול אופציונלית, אשר יהא בה להפחית ממסוכנותו של הנאשם בהיותו במסגרת הקהילה. העובדה כי ועדת האבחון, הפועלת הן לפי חוק הסעד (טיפול במפגרים) והן במסגרת חוק ההגנה על הציבור בפני עברייני מין, מצאה כי קיימת אופציה טיפולית בקהילה, אין בה כדי ללמדנו כי אכן אופציה זאת הינה ברת מימוש, כאשר לא הומצאו אמצעי פיקוח הולמים... נהפוך הוא שרות המבחן... אשר בחן את התנאים הסביבתיים בהם אמור הנאשם לשהות, לו ישוחרר – מלמדנו כי לא ניתן להבטיח קיומם של תנאים הולמים אשר יבטיחו מתן טיפול ראוי שיהא בו כדי להפחית ממסוכנתו של הנאשם".

דבריו האמורים של בית המשפט המחוזי מקובלים עלינו במלואם, והם מקובלים עלינו ביתר שאת נוכח הערכת מסוכנות עדכנית שהוגשה לבית המשפט בימים אלה, וממנה עולה כי מהמערער נשקפת רמת מסוכנות גבוהה. הנה כי כן, ואף שאין חולקין על כך שהמערער זקוק לטיפול, בנסיבות הקיימות לא ניתן להעניק לו אותו בקהילה, אלא במסגרת בית הסוהר בלבד, וכל שנותר לקוות כי הוא ישתף פעולה לאחר שיפנים כי אותו טיפול נועד לסגל לו דרכי התנהגות מהוגנות, ויפחית את הסכנה הנשקפת ממנו לסובבים אותו. כך או כך, אנו סבורים כי נוכח המעשים בהם הורשע המערער, בהם היו גלומים אלימות עם עבירות מין בתוך המשפחה, העונש שהושת עליו הנו מתון ביותר,

ואין מקום להקל בו עוד.

הערעור נדחה.