ע"פ 5189/04 אליהו מסיקה נ. מדינת ישראל

בחודש אוגוסט 2002 נרשם למבקש דו"ח עבירה לאחר שנמצא נוהג במהירות של 154 קמ"ש. הדיון בעניינו התקיים בחודש ינואר 2003, ולגרסתו, מועד הדיון לא הובא לידיעתו, הואיל וגם אם שוגרה לו הזמנה היא לא הגיעה לידיו. משנודע למבקש על פסק הדין שניתן נגדו, הוא הגיש בתחילת שנת 2003 בקשה לביטול פסק-הדין. אולם, על פי גרסתו, השהתה המשיבה את הגשת תגובתה במשך חודשים ארוכים, ובסופו של דבר דחה בית המשפט את הבקשה בנימוק שלא הוכח בפניו כי דבר הדואר ששוגר למבקש לא הגיע לתעודתו.

בעקבות כך, עתר המבקש להארכת המועד להגשתו של ערעור, ובית המשפט לא נעתר לו. המבקש לא אמר נואש והגיש ערעור בפני בית משפט זה, ואליה צירף בקשה לעיכוב ביצוע העונש, ובסוגיה אחרונה זו עוסקת הבקשה שבפני.

חוששני שאין בידי לסייע למבקש. ההליכים בעניינו הסתיימו בבית משפט השלום לתעבורה זה מכבר, והמעט שהיה חייב לעשות אם סבר כי הרשעתו היתה שלא כדין, הוא להגיש ערעור מיד לאחר שדבר פסק הדין הגיע לידיעתו, היינו, אי-שם בתחילת שנת 2003. תחילת מניינו של המועד להגשתו של ערעור על פסק דין שניתן שלא בפני נאשם, נקבע בסעיפים 199 ו-200 לחוק העונשין, והגשתה של בקשה לביטול פסק הדין אינה מפסיקה את מרוץ התקופה.

הבקשה נדחית.

מזכירות בית המשפט תקבע את שמיעתו של ערעור זה למועד קרוב ככל שיומנו של בית המשפט יאפשר זאת.