פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
לערעורים פליליים
ע"פ
5194/09
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופטת ע' ארבל
כבוד השופט נ' הנדל
המערער:
חליל אלגבריה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט
המחוזי בתל-אביב, מיום 25.5.09, בת.פ. 40265/08, שניתן על ידי השופט חאלד כבוב
תאריך הישיבה:
כ' בטבת התש"ע
(06.01.10)
בשם המערער:
עו"ד
ט'
גוטליב
בשם המשיבה:
בשם שירות המבחן:
עו"ד ע' שגב
גב' ברכה וייס
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
המערער, יליד שנת 1989, פוטר ממקום עבודתו במסעדה בתל-אביב, בתחילת חודש דצמבר 2008. בתאריך 6.12.08, בשעת ערב, הוא הגיע למטבח המסעדה וביקש לשוב לעבודתו, אולם נדחה. בעקבות כך הוא עזב את המסעדה, אולם שב אליה בשעת לילה ונכנס למטבח שם שהה אותה עת המתלונן, עובד זר שהועסק במקום. מסיבה כלשהי החל המערער לקלל את המתלונן, ומשזה ניגש אליו הוא דחף אותו בחוזקה והמתלונן נפל. משקם, ניגש אליו המערער כשהוא מחזיק בסכין אותה נעץ בבטנו. הדקירה היתה כה עזה, עד שלהב הסכין נשאר בגופו של המתלונן, ובידי המערער נשארה קת הסכין בלבד. בעקבות כל אלה הובהל המערער לבית חולים, שם אובחנה פגיעה קשה שחייבה כריתה של כליה והטחול.
המערער הודה בעובדות האמורות, ובעקבות כך הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 בשילוב עם סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בהמשך, נדון המערער ל-30 חודשי מאסר, 24 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 5000 ש"ח.
הערעור שבפנינו מופנה כנגד גזר הדין. נטען, כי מדובר באדם צעיר, נעדר הרשעות קודמות, שהודה בעובדות, הפנים את חומרת מעשיו והביע חרטה. נוכח אלה סבור המערער כי בעונש שהושת עליו גלומה חומרה יתרה, ולכך אין בידינו להסכים. תהא המחלוקת שנתגלעה בין המערער למתלונן אשר תהא, עם תגובה כה קיצונית באלימותה (דקירת אדם), אין להשלים. מקרה זה הוא חוליה נוספת בשרשרת של אירועים רבים דומים בהם נעשה שימוש בנשק קר בגין סכסוכים שהבריות נוהגים ליישבם בדרך כלל בדו-שיח או בפניה לרשויות החוק. המערער בחר לעשות דין לעצמו, והתנהגותו מצביעה על קיומו של פוטנציאל סיכון גבוה. בנסיבות אלו לא מצאנו בעונש חומרה כלשהי, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.
ניתן היום, כ' בטבת התש"ע (06.01.2010).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט