פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"פ
5204/13 - א'
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקש:
אהרון אבוטבול
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה לעיכוב ביצוע קנס
תאריך הישיבה:
כ"ג באב התשע"ג
(30.7.2013)
בשם המבקש:
עו"ד גיא אבנון
בשם המשיבה:
עו"ד עדי צימרמן
החלטה
1.
המבקש הורשע – לפי הודאתו – באישומים רבים שבהם יוחסו לו עבירות של מתן שוחד, קשירת קשר לביצוע פשע, שימוש במסמך מזויף בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות, קבלת דבר מרמה בנסיבות מחמירות, עשיית מעשה העלול להפיץ מחלה, שימוש במרמה עורמה ותחבולה במטרה להתחמק מתשלום מס ועוד. לפי כתב האישום המתוקן, שמחזיק 59 עמודים, פעל המבקש – יחד עם אחרים – להעברת עשרות משאיות ובהן מטען שמקורו ברשות הפלסטינית לשטחי ישראל (לרבות ביצים) דרך מעבר חוצה השומרון, והכול שלא כדין. לשם כך, שיחד המבקש בודקים ביטחוניים שעבדו במעבר כמו גם גורמים אחרים, והבריח לשטחי ישראל מיליוני ביצים המוטבעות בחותמות פיקוח וטרינרי מזויפות. לאחר מכן, מכר המבקש ביצים אלה בדוכן שהפעיל בשוק בנתניה. בנוסף, פעל המבקש במרמה ובזיוף כדי להעלים את הכנסותיו במטרה להתחמק מתשלום מס. בשלב גזירת העונש, צירף המבקש כתבי אישום נוספים שעניינם תקיפה הגורמת חבלה של ממש, היזק לרכוש במזיד, חבלה חמורה והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית.
2.
הסדר הטיעון כלל הסכמה לעניין עונש המאסר בפועל (60 חודשים). המשיבה עתרה להטיל על המבקש קנס משמעותי בסך 423,400 ש"ח, שהם פי שניים מטובת ההנאה שקיבל המבקש בשנת 2012. המבקש טען כי מצבו הכלכלי בכי רע, ולא יהיה ביכולתו לשלם קנס משמעותי. בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ק' רג'יניאנו ) גזר על המבקש 60 חודשי מאסר בפועל בניכוי תקופת מעצרו; הטיל עליו קנס בסך 380,000 ש"ח (שישולם ב-10 תשלומים דו-חודשיים החל מיום 1.8.2013) או 24 חודשי מאסר תמורתו; 12 חודשי מאסר מותנה; התחייבות בסך מיליון ש"ח (לשלוש שנים) להימנע מביצוע העבירות שבהן הורשע; חילוט 8,600 ש"ח שנתפסו בחזקת המבקש, וכן פיצויים לשני מתלוננים (בעבירות נושא האישומים הנוספים שצורפו בשלב גזירת הדין). בגזר דינו עמד בית המשפט המחוזי על כך שמדובר בעבירות כלכליות שבביצוען מקווה העבריין להפיק רווח כספי רב על חשבון הקופה הציבורית, ולכן יש מקום להטלת קנס משמעותי העולה על הרווח שהופק. בשל כך, נדחים השיקולים האישיים מפני האינטרס הציבורי.
3.
המבקש מערער על רכיב הקנס בגזר הדין, וטוען כי לא היה מקום להטיל על המבקש קנס, על רקע נסיבותיו האישיות. בנוסף נטען כי תקופת המאסר שנקבע חלף הקנס (24 חודשים) היא ארוכה ודרקונית. בד בבד עם הגשת הערעור, הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע רכיב הקנס בגזר הדין עד להכרעה בערעור. המבקש טוען כי אין ביכולתו לשלם את התשלום שנקבע. לשיטתו, משמעות דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע, היא כי הוא ייאלץ לשאת במאסר חלף קנס. בדיון שהתקיים לפניי, טענה ב"כ המשיבה כי אין עילה לעיכוב ביצוע רכיב הקנס. נטען כי סיכויי הערעור נמוכים, שכן מדובר בעבירות רבות שבוצעו ממניע כלכלי, ולכן התחייבה הטלת קנס בשיעור משמעותי.
דיון והכרעה
4.
ככלל, אין לעכב תשלום קנס בשל הגשת ערעור. כלל זה נגזר מההלכה הנוגעת לעיכוב ביצוע גזר דין בפלילים (לרבות מאסר בפועל), וחל אף ביתר שאת נוכח העובדה שתשלום קנס אינו מהלך בלתי הפיך, שכן אם תצלח הדרך בערעור ניתן יהיה להשיב את מה ששולם (ע"פ 7593/08 ריטבלט נ' מדינת ישרא ל (8.2.2009)).
5.
מצב הדברים שבגדרו ישקול בית המשפט בחיוב לעכב תשלום קנס מתקיים כאשר בית המשפט שוכנע שאין בידיו של המבקש לשלם את הקנס שהושת עליו, ושאי-התשלום יוביל בהכרח להשתת מאסר חלף הקנס (ע"פ 9147/01 בשן נ' מדינת ישראל (27.12.2001); ע"פ 3648/12
שורפי נ' מדינת ישראל (12.7.2012) (להלן: עניין שורפי ) ). במסגרת זו יילקחו בחשבון מצבו הכלכלי של המבקש, גובה הקנס ויכולתו של המבקש לשלם את הקנס עוד בטרם יישמע הערעור ( שם , בפסקה 7). לא מצאתי כי המסמכים שהוגשו לי במהלך הדיון הנוגעים לחובות המבקש ובת-זוגו מצדיקים את עיכוב ביצוע תשלומי הקנס, על רקע אמות המידה שנקבעו בהלכה הפסוקה. יצוין כי העבירות שבהן הורשע המבקש (לפי הודאתו) בוצעו ממניע כלכלי והכניסו לכיסו כספים רבים, שהועלמו מרשויות המס. בצד האמור, אציין כי פתוחה בפני המבקש הדרך לפנות למנהל המרכז לגביית קנסות בבקשה לפרוס את תשלומי הקנס או לדחותם לפי סעיף 5ב(א) לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995 (ולמותר לציין שאיני נוקט עמדה לגופה של בקשה כאמור, אם תוגש) (השוו: ע"פ 3071/13 מלכה נ' מדינת ישראל (6.5.2013)).
6.
עם זאת, על רקע טענות המבקש כי אין ביכולתו לשלם את הקנס בנקודת הזמן הנוכחית והעובדה שהערעור מכוון לרכיב הקנס בלבד, מצאתי ללכת במתווה חלופי שנקבע בהלכה הפסוקה המאפשר שלא לעכב את תשלום הקנס ובד בבד להורות על עיכוב המאסר חלף הקנס (ע"פ 29/13 בירנבוים נ' מדינת ישראל
(13.1.2013); ע"פ 2129/07 בצר נ' מדינת ישראל
(17.4.2007); ע"פ 2333/07 תענך נ' מדינת ישראל
(22.3.2007)). כפי שציין השופט צ' זילברטל
בעניין בירנבוים :
"אפשרות זו של 'פיצול' הבקשה, כך שחובת תשלום הקנס תעמוד בעינה, לרבות העיצומים הכספיים הנלווים לאי תשלום במועד, ואילו האפשרות לאסור את המבקש חלף הקנס תעוכב, משקפת אל-נכון את השוני בין נקודת האיזון ומתחם השיקולים אשר בית המשפט מביא בחשבון בעת החלטה על עיכוב ביצוע עונש מאסר – אשר טומן בחובו שלילת חירות בלתי הפיכה, לבין אלו הננקטים בהחלטה על עיכוב ביצוע עונש קנס – אשר אינו טומן בחובו שלילת חירות, והוא, כאמור, הפיך".
בענייננו, המבקש מצוי כעת מאחורי סורג ובריח בעונש מאסר בפועל של 60 חודשים. נראה כי תכליות הענישה לא תיפגענה אם בנקודת הזמן הנוכחית לא יוטל על המבקש מאסר חלף קנס, אם לא יעמוד בתשלומים שבהם חויב. מנגד, ככל שיתקבל הערעור לאחר שיוטל על המבקש מאסר חלף קנס בגין אי-עמידה בתשלומי הקנס, יתעורר קושי בהשבת המצב לקדמותו. כפי שצוין בעניין שורפי :
"אפילו כשמדובר במי שכבר מרצה עונש מאסר 'אחר' לתקופה ממושכת, שלא צפויה להסתיים לפני סיום הליך הערעור על הקנס, הרי שהמאסר חלף תשלום הקנס יקטע את מאסרו 'האחר' לצורך ריצוי המאסר חלף הקנס, ולכך יש השלכות מכבידות שונות שאינן הפיכות (סעיף 46 לחוק העונשין, התשל"ז-1977); כך שביטול הקנס בערעור לא יביא לביטול התוצאות שהיו למאסר חלף תשלום הקנס. במילים אחרות, בין אם הנידון מרצה עונש מאסר "אחר" ובין אם לאו, כאשר אין בידו לשלם את הקנס עליו הוא מערער, באופן שהוא צפוי להיאסר בגין כך, הדבר מהווה שיקול בכל הנוגע לעיכוב תשלום הקנס".
נוכח המקובץ, לא מצאתי לעכב את רכיב הקנס שהוטל על המבקש בגזר דינו, ועליו לשלם אותו במועדים שעליהם הורה בית המשפט המחוזי. עם זאת, המבקש לא ייאסר במקרה של אי תשלום הקנס, וזאת עד להכרעה בערעור.
ניתנה היום, כ"ג באב התשע"ג (30.7.2013).
ש ו פ ט