פסק-דין3 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"פ 5224/01 מוחמד דיב נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין פלילי · ערעור על חומרת עונש שנגזר בהסדר טיעוןערעור על גזר דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה ערעור על חומרת עונש שנגזר במסגרת הסדר טיעון. נקבע כי עונש שהוסכם בהסדר אינו משמש קנה מידה לענישה, ולכן השוואה לעונשים הקלים שנגזרו על השותפים אינה מצדיקה התערבות. העונש שנגזר לא חרג מהסדר הטיעון, והמערער הואשם בשלושה אישומים חמורים.

העובדות

המערער הורשע על פי הודאתו בהסדר טיעון בעבירות שוד בנסיבות מחמירות, קשירת קשר, תקיפה לשם גניבה, פריצה לרכב ושימוש ברכב ללא רשות, וכן בעבירות סם ונשק שצורפו. נגזרו עליו חמש שנות מאסר, מתוכן שלוש וחצי שנים בפועל, ופיצוי של 5,000 ש"ח. המערער טען כי העונש חמור מדי לנוכח העונשים הקלים שנגזרו על שותפיו.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להתערב בעונש שנגזר במסגרת הסדר טיעון בשל אי-הלימה לעונשים שנגזרו על שותפים?

הלכות

  1. 1

    עונש שהוטל במסגרת הסדר טיעון אינו יכול לשמש קנה מידה לענישה, שכן התביעה הסכימה לעונש הקל מתוך סברה שההסכמה משרתת את אינטרס הציבור

    ״עונש שמוטל במסגרת הסדר-טיעון אינו יכול לשמש קנה-מידה לענישה״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הסדר טיעון
  • קנה מידה לענישה
  • חומרת העונש
  • שוד בנסיבות מחמירות
  • תקיפה לשם גניבה
  • פריצה לרכב
  • שימוש ברכב ללא רשות
  • החזקת נשק שלא כדין

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית-המשפט העליון

בשבתו

כבית-משפט

לערעורים פליליים

ע"פ

5224/01

בפני:

כבוד

השופטת ד' דורנר

כבוד השופטת ד' ביניש

כבוד השופטת א' פרוקצ'יה

המערער

:

מוחמד דיב

נגד

המשיב

ה:

מדינת ישראל

ערעור

על גזר-דין בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 17.5.01 בת"פ 40369/00 שניתן

על-ידי כבוד השופט נ' עמית

תאריך הישיבה:

ט"ז בשבט תשס"ב

(

29.1.02

)

בשם

המערער

:

עו"ד אורלי פרייזלר

בשם

המשיב

ה:

עו"ד נעמי כץ

פסק-דין

השופטת ד' דורנר :

המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, על-יסוד הודאתו במסגרת הסדר-טיעון, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, שוד בנסיבות מחמירות, תקיפה לשם גניבה, פריצה לרכב בכוונה לבצע פשע ושימוש ברכב ללא רשות.

כתב-האישום, שבעובדותיו הודה המערער, כלל שלושה אישומים. האישום הראשון עניינו בעבירת שוד. המערער, ביחד עם קטין כבן 17, שדד נהג מונית שעמד להיכנס לבנק ועימו כספו בסך 50,000 ש"ח. על-פי האישום השני, תקף המערער, ביחד עם קטין אחר כבן 15, אשה, וזאת במטרה לגנוב ממנה את תיקה. על-פי האישום השלישי, פרץ המערער ביחד עם אחר למכונית מתוך כוונה לגנוב אותה.

לבקשת המערער, צורפו לכתב-האישום זה עבירות שבהן הודה, של החזקת סם מסוכן לשימוש עצמי והחזקת נשק שלא כדין (סכין מסוג פרפר).

בגדר הסדר-הטיעון הוסכם גם על רף עליון לעונש שתבקש המדינה לגזור, של שלוש וחצי שנות מאסר, ועל רף תחתון שהמערער יטען כי ראוי לגזור עליו, של שנתיים וחצי שנות מאסר.

בית-המשפט המחוזי הטיל על המערער את העונש החמור יותר בהסדר-הטיעון. על המערער נגזרו חמש שנות מאסר, מתוכן שלוש וחצי שנים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי. בנוסף נגזרו על המערער ארבעה חודשי מאסר על-תנאי בגין העבירות שצורפו, וכן חויב הוא לשלם לנהג המונית פיצוי בסך 5,000 ש"ח.

ערעורו הופנה כלפי חומרת העונש. טענת המערער, והיא הטענה היחידה, הייתה שהעונש הוא חמור מדיי, הגם שנגזר בגדר הסדר-הטיעון, וזאת לנוכח העונשים הקלים במידה רבה, שנגזרו על כל אחד משותפיו באישומים הראשון והשני.

בתשובתה לערעור הסבירה המדינה, ראשית , כי כל אחד מהשותפים מעורב היה בפרשה אחת. שנית , כי שני השותפים היו קטינים, ואחד מהם בן 15 בלבד. ושלישית , כי המעשים שיוחסו לשותפים אינם זהים למעשיו של המערער.

לדעתנו, עונש שמוטל במסגרת הסדר-טיעון אינו יכול לשמש קנה-מידה לענישה. שכן, ההנחה היא, שבמקרה האינדיווידואלי הסכימה התביעה לעונש הקל יותר, בסוברה כי הסכמה זו משרתת את אינטרס הציבור. כאמור, העונש עצמו שנגזר על המערער אינו חורג מהסדר-הטיעון. המערער הואשם בשלושה אישומים, ובית-המשפט המחוזי אף הטעים בגזר-דינו את החומרה המיוחדת שבאישום הראשון, ובדין עשה כן. לא מצאנו איפוא עילה להתערב בעונש שנגזר על המערער.

אשר-על-כן, הערעור נדחה.

ניתן היום, ט"ז בשבט תשס"ב

(29.1.02).

ש ו פ ט ת ש

ו פ ט ת ש ו פ ט ת

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1עונש שהוטל במסגרת הסדר טיעון אינו יכול לשמש קנה מידה לענישה, שכן התביעה הסכימה לעונש הקל מתוך סברה שההסכמה משרתת את אינטרס הציבור