ע"פ 5248/06 גלינה גוריאצקין נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.בחודש ינואר 2005 החלה המערערת לעבוד כמטפלת בתאומים שנולדו בסוף חודש יולי 2004. בכתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב נטען, כי במספר הזדמנויות, עובר ליום 17.2.05, תקפה המערערת את התינוקות בכך שטלטלה אותם בחוזקה והכתה אותם בראשם ובישבנם.

ביום 17.2.05 תועדו מעשיה של המערערת במצלמה שהתקינו הוריהם של התאומים בדירה (הקלטת ת/8). בקלטת זו נראתה המערערת מטלטלת את התינוקות, מכה אותם וסוטרת להם. בגין כל אלה עתרה המשיבה להרשיע את המערערת בעבירות של התעללות בקטין או בחסר ישע וכן בתקיפה ובנסיבות מחמירות, עבירות לפי סעיפים 368ג' ו-382(ב)(2) בנסיבות סעיף 368א' לחוק העונשין, התשל"ז-1997.

2.בהיפתח משפטה הודתה המערערת באירועים שהתרחשו ביום 17.2.05, ושכאמור תועדו בצילום. מאידך, היא הכחישה כי תקפה את התאומים במקרים נוספים קודם לאותו מועד. למערערת היה נהיר כי חלק זה של האירועים יוחס לה נוכח מה שמסרה בחקירתה במשטרה (ההודעה ת/4), וביחס להודעה זו טענה כי נגבתה מפיה באמצעים-פסולים, ובאת-כוחה ביקשה לקיים משפט זוטא בשאלת קבילות הראיה.

בסופו של יום דחה בית המשפט המחוזי את טענות המערערת לעניין משפט הזוטא, ובהתבסס על האמור בת/4 וראיות נוספות שענו על דרישת ה"דבר מה הנוסף", הוחלט להרשיעה בעבירות שיוחסו לה. בהמשך, נגזר עונשה של המערערת: 18 חודשי מאסר, 18 חודשים מאסר על-תנאי, קנס בסך 1000 ש"ח, והיא חויבה לפצות את הקורבנות בסכום של 5000 ש"ח.

3.בערעור בפנינו משיגה המערערת כנגד פסק-דינו של בית משפט קמא. לעניין ההרשעה, הצטמצמו השגותיה לאירועים שהתרחשו, על-פי הנטען, קודם ליום 17.2.05. המערערת שבה וטוענת כי אירועים אלה לא התרחשו כלל, וביחס לאמרתה במשטרה, היא סבורה כי זו לא היתה כשרה להתקבל כראיה, הואיל והחקירה התנהלה שלא בשפתה, בשעת לילה מאוחרת, תוך ניצול המצוקה בה היתה נתונה, ותוך שלילת זכותה להיוועץ בעורך-דין.

4.השגות המערערת מופנות כנגד ממצאים שבעובדה אשר נקבעו בערכאה הדיונית, ואקדים ואומר כי לא מצאתי שהוכחה בפנינו עילה להתערב בהם. מעצרה של המערערת אכן התרחש בשעות הערב, אולם הדבר נבע מכך שנדרש זמן ניכר עד שאותרה כתובתה (אותה היא לא מסרה להורי התאומים), והיא לא נמצאה בדירתה בביקורים קודמים שערכו שם אנשי המשטרה. עקב מעצרה המאוחר החלה חקירתה בשעה 22:00 בקירוב ונמשכה זמן סביר, הואיל ובמהלכה לא מיהרה המערערת לחשוף את מעשיה, והיא עשתה זאת רק לאחר שהוצגה בפניה הקלטת ת/8.

גם הטענה לפיה נעשתה החקירה שלא בשפתה של המערערת לא מצאתי ממש, הואיל ומתוך העדויות שהיו בפני בית המשפט המחוזי ושזכו לאמון (פקד בן-חמו ובת-אל בן-בסט), שוב אין ספק כי המערערת דוברת עברית.

אכן, אפשר גם אפשר שהמערערת היתה נתונה ללחץ פנימי במהלך החקירה, שהתבטא גם בבכי, אולם אין זה חריג שחשוד הנחקר במשטרה חש לחץ נפשי ואי-נוחות פיזית, ולא משום שהחוקרים גרמו לכך, אלא שאלו נסיבות שמטבען אינן נוחות, במיוחד למי שאינו מורגל בהן.

ובאשר לטענה לפיה נשללה מהמערערת הזכות להסתייע בייצוג משפטי, גם טענה זו הופרכה בדבריו של פקד בן חמו, אשר מסר שבשעה שנשאלה המערערת אם היא מבקשת להודיע למאן דהוא על מעצרה או לעורך דין, היא השיבה בשלילה.

הנה כי כן, בפני בית המשפט היו די ראיות לבסס את קבילות אמרתה של המערערת בה הודתה בביצועם של עבירות נוספות, קודם ליום 17.2.05. באשר לדבר-מה-נוסף התומך בהודאה, רשאי היה בית המשפט קמא להידרש לקלטת ת/8. עבודתה של המערערת בטיפול בתאומים נמשכה תקופה קצרה בלבד, ויש לראותה כמסכת עובדתית אחת. לפיכך, לא נדרש דבר-מה-נוסף לכל עבירה בנפרד, וניתן היה להסתפק גם בקלטת בה תועדו המעשים שהתרחשו ביום 17.2.05, ובהם הודתה המערערת, כראיה המסלקת כל ספק שבהודאתה לא נטלה המערערת על עצמה מעשים אותם בדתה מלבה עקב לחץ חיצוני, אלא כאלה שביצעה בפועל בלבד.

לאור האמור, הרשעת המערערת בדין יסודה.

5.לעניין הערעור כנגד העונש – המערערת היא אישה צעירה, שעברה נקי מהרשעות בפלילים, ובחוות דעת פסיכיאטרית שהוגשה לבית משפט קמא מטעם ההגנה נטען, כי היא סובלת מליקוי נפשי הגורם לה לדחות את הטיפול שהוצע לה, אף שהיא זקוקה לו, ועל כן מרחף מעל לראשה סיכון אובדני. מנגד, ניצבת חומרתן המופלגת של העבירות בהן היא חטאה. המערערת תקפה תינוקות בני 6 חודשים בלבד ופרקה בהם את זעמה ותסכולה. היא טלטלה אותם, חבטה בהם, הטיחה אותם על הספה וסטרה להם. זו התנהגות שבן-אנוש מתקשה לעכלה, שהרי שלובים בה רוע ואכזריות כלי קטינים חסרי ישע, אשר מעטים דוגמתם. לפיכך, וחרף נסיבותיה של המערערת אשר אינן פשוטות, אין בעונש דבר המצדיק את התערבותנו. אדרבא, יהא עונש זה לנגד עיניהם של כל אלה שבידיהם הופקדו תינוקות, ילדים וחסרי-ישע, כדי שעבירות מסוג זה שוב לא תשנינה.

הערעור נדחה.

המערערת תתייצב לשאת במאסר שהושת עליה, בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, ביום 10.12.06, עד לשעה 11:00.