ע"פ 5250/02 נובי דוידוב נ. מדינת ישראל

השופטת מ' נאור:

1.ערעור על גזר-דין שהוטל על המערער בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט ז' כספי).

2.על המערער, נובי דוידוב, הוטל עונש מאסר של 12 חודשים בגין עבירת שוד, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977. המערער, שותפו לכתב האישום, גריק ארונוב, ואדם נוסף, ניקולאי אדמוב שמו, שדדו חלפן כספים בלוד ונטלו ממנו חבילת שטרות שהכילה 9,750$. אדמוב דחף את החלפן והפילו ארצה, והמערער נטל את הדולרים מכיסו של המתלונן. ארונוב המתין ברכב. השלושה נמלטו ברכב, כשהם מותירים את המתלונן מתבוסס בדמו בשל פגיעות בפניו שגרמו שבר בעצמות הלחי, שטפי דם בפנים, במצח ובעין ונפיחות באפו. המתלונן אושפז לשלושה ימים. הכסף נתפס אצל המערער והושב לחלפן.

3.אדמוב נדון על-פי כתב אישום נפרד בפני השופט קרא. הוטל עליו מאסר של 6 חודשים לריצוי בדרך של עבודות שירות בצירוף מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלונן. המדינה הגישה ערעור על קולת העונש של אדמוב, אך תוך כדי שמיעת הערעור עזב אדמוב את הארץ, ולא שב.

4.על ארונוב הטיל בית המשפט 12 חודשים לריצוי בפועל וכן הפעיל נגדו מאסר על תנאי שהיה בר הפעלה בחופף למאסר בפועל נשוא תיק זה. כן הוטלה עליו פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה.

5.בית המשפט הביא בחשבון את כל הנסיבות לקולא: ההודיה, הבעת החרטה, עברו הנקי של המערער, שהוא כבן 50 שנה, ואת התסקיר. שירות המבחן המליץ בלשון זהירה לשקול הטלת עונש מאסר בדרך של הטלת עבודות שירות. בתסקיר המשלים שהוגש לנו ציין שירות המבחן כי המערער לא ביטא כל מצוקה או קיומה של בעייתיות בהתייחסות למעורבותו בעניין נשוא הערעור, שיש בה כדי להוות פתח להתערבות טיפולית כלשהי, ואין מקום לבדיקת אופציה טיפולית.

6.השוד הוא שוד שבוצע באלימות קשה. המתלונן אושפז, כאמור, משך שלושה ימים. העונש שהוטל על המערער הוא עונש קל. המערער ושותפיו הם מבצעים בצוותא. הסנגור, עו"ד שקלאר, מצביע, עם זאת, על הפער בענישה בין אדמוב לבין המערער. הוא עמד על כך שהיה זה דווקא אדמוב שנקט באלימות הפיסית, והוא מבקש להטיל גם על המערער מאסר בדרך של עבודות שירות. אין לקבל את הטענה לפיה יש להתאים את עונשו של המערער לעונש שהוטל על אדמוב. הובהר בדיון כי התביעה ביקשה להטיל על אדמוב עונש של 3 שנות מאסר. המותב בפניו נדון אדמוב (השופט קרא) לא קיבל את בקשתה והיא הגישה ערעור על קולת העונש. אדמוב עזב, כאמור, את הארץ במהלך שמיעת הערעור. עקב עובדה זו, אכן נדון המערער, בסופו של דבר, לעונש חמור מזה שהוטל על אדמוב, שלמעשה כלל לא נ שא בעונשו. בכך אין כדי להצדיק הפחתה בעונשו של המערער, שהעונש שהוטל עליו הוא עונש קל. בנסיבות המקרה, אין שום הצדקה להסתפק במאסר בדרך של עבודות שירות.

7.גם עקרון אחידות הענישה איננו כלל בל יעבור (ד"נ 1109/02 מרדכי שושני ואח' נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). מכל מקום, אין להצדיק הפחתה בעונש של אחד השותפים מקום שלא התאפשר לערכאת הערעור לומר את דברה בעניין העונש ההולם את מעשיו של שותף אחר. כך גם כשאחד השותפים לא נתפס כלל או שהוא נמלט לפני המשפט ואינו מרצה כל עונש. גם כשמביאים בחשבון את כל הנסיבות לקולא, עליהן עמד הסנגור בטיעוניו לפנינו, אין הצדקה להתערבותנו בעונש שהוטל על המערער, ואנו דוחים את הערעור.