ע"פ 5255/00 קייס קייס נ. מדינת ישראל

השופטת ד' דורנר :

1.לילא קייס (להלן: המנוחה) הייתה כבת 28 במותה. המנוחה ואחותה, המערערת 2 (להלן: תלג'ה), בנות למשפחה דרוזית מסורתית, התגוררו בבית אביהן וסבן ביישוב בית-ג'אן. באותו ישוב התגוררו גם שני אחיהן הנשואים - המערער 1 (להלן: קייס) והמערער 3 (להלן: שכיב).

במהלך חודש אוגוסט 98' הגיעו לאוזני קייס שמועות על-כך שהמנוחה נפגשת בחשאי עם צעיר המתגורר בבית-ג'אן. בהתנהגותה זו ראה קייס משום פגיעה בכבוד המשפחה, והוא סיכם עם שכיב כי עליה למות. בתאריך 15.8.98 נפגש קייס עם המנוחה בבית-אביהם ולאחר שסיפר לה על השמועות, שלדעתו פגעו בכבוד המשפחה, לחץ עליה לשים קץ לחייה. בהוראת קייס שתתה המנוחה תמיסת רעל. לאחר-מכן עזב קייס את הבית מתוך תקווה שבשובו כעבור מספר שעות, ימצא אותה ללא רוח חיים.

אלא שהתמיסה ששתתה המנוחה לא גרמה למותה. כך גם נסיונות נוספים שעשתה לשים קץ לחייה - בתלייה ובקפיצה לתוך באר - לא צלחו. כאשר חזר קייס ומצא את המנוחה בחיים, מזג הוא עצמו רעל קוטל עשבים לכוס ותבע ממנה לשתות את הרעל עד תום, ואף איים עליה כי אם לא תעשה כן, הרי שהבושה שגרמה למשפחתם תאלץ אותו, בעל לאישה ואב לילדים קטנים, להתאבד.

המנוחה נכנעה לקייס ובמעמד אחותה תלג'ה שתתה את כוס הרעל. בערב הגיע קייס לבית האב, ומשמצא כי המנוחה מתייסרת בייסורים קשים אך עדיין בחיים, ניתק את הטלפון על-מנת שלא תוכל להזעיק עזרה.

לאחר-מכן הודיע קייס לשכיב, כי הישקה בכוס רעל את המנוחה. השניים גם ביקרו למחרת בבית האב על-מנת לקחת את סבם לקופת-חולים, ראו את המנוחה מקיאה ומטושטשת, ולמרות זאת השאירו אותה בגסיסתה בחדרה.

במשך יומיים שבהם סבלה המנוחה ייסורים קשים, שהתה עימה אחותה תלג'ה אך גם היא לא עשתה דבר. בבוקרו של היום השלישי נסעו קייס ושכיב למקומות עבודתם מחוץ לבית-ג'אן, והשאירו את המנוחה בהשגחת תלג'ה. רק בערב החליטה תלג'ה להזעיק עזרה רפואית באמצעות אחות אחרת, ואולם עזרה זו הגיעה באיחור, והמנוחה נפטרה.

2.על-פי הסדר-טיעון הובאו השלושה לדין בכתב-אישום מתוקן שהוגש לבית-המשפט המחוזי בחיפה, בגידרו הואשמו קייס ושכיב בשידול או סיוע להתאבדות, ואילו תלג'ה הואשמה בגרימת מוות ברשלנות.

השלושה הודו והורשעו בעבירות אלה.

קייס נדון ל18- שנות-מאסר, מתוכן 16 שנים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי. על שכיב הוטלו 10 שנות-מאסר, מתוכן שמונה שנים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי. ואילו על תלג'ה נגזרו ארבע וחצי שנות-מאסר, מתוכן שנתיים וחצי לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי.

3.בערעורם על חומרת עונשיהם טען סניגורם כי העונשים חורגים באופן בולט מן המקובל בעבירות דומות; כי בית-המשפט המחוזי לא נתן את דעתו לכך שהמנוחה, מתוך מצוקתה שלה ביקשה להתאבד; וכי תלג'ה עצמה הייתה נתונה ללחץ משפחתה ואף הזעיקה עזרה. כן הטעים הסניגור כי עונש המאסר הממושך שהוטל על תלג'ה אינו הולם את עבירת הרשלנות שבה הודתה.

4.טענות אלה יש לדחות.

המקרה שלפנינו חריג הוא בעוצמת אכזריותו. המעשים שבהם הודו והורשעו האחים, ובמיוחד קייס, מתקרבים לעבירת רצח ממש. המנוחה לא ביקשה את נפשה למות, אלא אולצה לכך על-ידי לחץ כבד ואכזרי שהופעל עליה, ומותה נגרם כתוצאה משתיית כוס הרעל שקייס מזג לה במו-ידיו, והכל בידיעת ובהסכמת אחיו שכיב. העונשים שהוטלו על השניים הולמים איפוא את חומרת מעשיהם ואין יסוד להתערבותנו.

אשר לתלג'ה, הרי שאמנם לא הייתה שותפה ללחץ שהופעל על המנוחה, אך היא הייתה עדה למעשים שנעשו, ובכוחה היה להציל את אחותה, עימה שהתה לבדה כאשר שכיב וקייס היו מצויים מחוץ לבית-ג'אן. למרות זאת, תלג'ה השאירה את אחותה למות בייסורים קשים, ואילו העזרה שהזעיקה בסמוך למותה הייתה חסרת-ערך. נמצא גם, כי אין יסוד לטענה כי לחץ האחים מנע מבעדה להתערב. בנסיבות אלה מוצדק היה להטיל על תלג'ה עונש המתקרב לעונש המירבי הקבוע לעבירת הרשלנות שיוחסה לה, וזאת כאשר תלג'ה הייתה מודעת לכך שאחותה עומדת למות.

יש לדחות איפוא את ערעור השלושה בכפיפות לשינוי אחד. העונש שהוטל על תלג'ה - ארבע וחצי שנות מאסר - עולה על העונש המירבי הקבוע בחוק לעבירה שבה הורשעה, ולפיכך יש לבטל את עונש המאסר המותנה שהוטל עליה.

בכפיפות לכך, נדחה הערעור.