ע"פ 5259/04מדינת ישראל נ. פלוני

השופט א' א' לוי:

1.בכתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה נטען, כי המערער, תושב אום אל-פחם, קשר קשרים עם פעילי טרור החברים בארגון הג'יהאד האסלאמי ובתנז'ים פת"ח שפעלו מתוך ג'נין. המערער הביע בפני אותם אנשים נכונות להחדיר מטעני נפץ לתחומה של מדינת ישראל, ואף לפגוע בישראלים. יתר על כן, המערער אף שידל שניים אחרים שנאשמו עמו להצטרף לאותה פעילות עוינת. האירועים המיוחסים למערער התרחשו, על פי הנטען, בשלהי שנת 2000 ובמהלך שנת 2001, ובמהלכם הוא פעל עם אחר כדי לאתר יעד לפיגוע בחדרה, הביע נכונות להחדיר מפגעים לישראל, ואף יצא עם חוליית טרור כדי לירות ולפגוע במטרות ישראליות, אולם הם שבו על עקבותיהם מבלי שביצעו את זממם. קבוצת העבירות הנוספת שיוחסה למערער, עוסקת בעבירות בנשק.

בגין כל אלה יוחסו למערער עבירות של מגע עם סוכן חוץ, תמיכה בארגון טרור, חיפוי וסיוע לאויב במלחמה, קשירת קשר לסייע לאויב במלחמה, קשירת קשר לפשע, עבירות בנשק, ויריות באזור מגורים, עבירות לפי סעיפים 114, 95+99, 92+99, 499, 144 ו-340א' לחוק העונשין, התשל"ז-1977, סעיף 4 לפקודה למניעת טרור, התש"ח-1948, ותקנה 85(ג) לתקנות הגנה (שעת חירום), 1945.

2.בחלק מהעובדות המפלילות שיוחסו לו הודה המערער במהלך משפטו לפני בית משפט קמא, ובאחרות כפר. ברם, בחקירתו שקדמה לגיבוש כתב האישום הוא הודה בעובדות נוספות, ואת גרסתו באותן הודעות אימץ בית המשפט המחוזי מאחר והמערער לא התנגד לקבילותן, אף שבמהלך משפטו העלה טענות כלליות כנגד משקלן. אולם, לא רק אמרותיו של המערער שימשו בסיס להרשעתו, אלא גם רישומים שנמצאו בביתו בדבר עסקאות הנשק שביצע, פלטי שיחות הטלפון שלו שכללו שיחות עם פעילי טרור, דברים שאמר בפני בית משפט השלום בעת הארכת מעצרו, והודעות שמסרו מעורבים אחרים בפרשה. את הטענה לפיה היו מפגשיו של המערער עם פעילי הטרור הרבים בג'נין על רקע קשרי משפחה – דחה בית המשפט המחוזי באומרו כי המערער ידע שאותם אנשים "מייצגים ארגוני טרור, והוא יצר איתם קשר כדי לסייע או לפעול בשליחותם לפגוע בביטחון המדינה" (דברי סגן הנשיא פיזם בעמוד 13 להכרעת-הדין); וכן, "אין ממש בטענותיו [ של המערער ] כי המגע עם סוכן החוץ היה על בסיס של קשר משפחתי ולא במסגרת של פעולות המבוצעות כחלק מתמיכה וסיוע לארגון טרור. גם אם הקשר הראשוני בין השניים נוצר על רקע של קרבה משפחתית עולה מעדויות הנאשם עצמו כי בהמשך היה הקשר בעיקר סביב מגעים בעניין סחר בנשק או בעניין פעולות שמטרתן ביצוע פיגועים" (דברי השופט ר' שפירא, בעמ' 51 להכרעת-הדין).

הנה כי כן, הרשעת המערער התבססה על הכרעה בשאלה של עובדה ומהימנות, וכידוע, אין בית משפט שלערעור נוהג להתערב בממצאים מסוג זה, למעט מקרים חריגים שעניינו של המערער אינו נמנה עליהם. אולם לא רק הלכה זו עמדה לו למערער לרועץ, אלא בעיקר מסקנתנו כי לפני הערכאה הדיונית הונחו שפע של ראיות ששוב אינן מותירות ספק כי הרשעתו בדין יסודה, ומכאן החלטתנו לדחות את ההשגות כנגדה.

3.שני הצדדים משיגים בפנינו כנגד העונש (10 שנות מאסר ושנתיים מאסר על-תנאי). המדינה (בע"פ 5259/04) מלינה על קולתו, בעוד שהמערער (ע"פ 5418/04) סבור כי בית המשפט המחוזי החמיר עמו יתר על-המידה, ואף חרג מרמת הענישה המקובלת.

המערער, אזרח מדינת ישראל, חבר מדעת לגורמים עוינים המבקשים לגרום להרג בקרב אזרחים ולזרוע הרס וחורבן. מדינה וחברה השואפות חיים מצוות להלחם בתופעה זו בכל דרך אפשרית, והענישה של בתי המשפט היא אחת מהן. אכן, מעשיו של המערער לא גרמו בסופו של דבר נזק, אולם, נוכח הנזק שעלול היה להיגרם לו המשיכו המערער ושותפיו בפעילותם, ראוי היה לנקוט נגדו ביד קשה, גם כדי שעונשו יהווה מסר לרבים. עם זאת, לא מצאנו מקום להחמיר עם המערער יותר ממה שנעשה בערכאה הראשונה, ומכאן החלטתנו לדחות את שני הערעורים שהיו בפנינו.