ע"פ 5270-23 ע"פ 5270-23

המערער הורשע במעשים מגונים בקטין שטרם מלאו לו 16 (ריבוי מעשים), ובאישום נוסף בעבירה של מעשה מגונה באדם שהוא קטין שמלאו לו 14 שנים תוך ניצול יחסי תלות, מרות, חינוך, השגחה, עבודה או שירות.

על המערער נגזרו 38 חודשי מאסר בפועל וכן מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננים.

המערער מבקש להקל בעונשו – בין היתר – נוכח האחריות שקיבל, בהתחשב במאפיינים חברתיים שמקשים עליו, בשל נסיבות העבירה, ובשל כך שנפלה טעות בקביעת מתחמי הענישה.

המדינה מבקשת להשאיר את גזר הדין על כנו.

שקלנו את טיעוני הצדדים.

כפי שציין בית המשפט המחוזי, בחינת נסיבות ביצוע העבירות מלמדת על ניצול מעמדו של המערער כמורה, על פערי הכוחות ועל פער גילים משמעותי בינו לבין הקטינים. מדובר בשורת מעשים נפשעים שנמשכו על פני חודשים בסביבה שאמורה להיות סביבה לימודית ומוגנת.

כפועל יוצא, תסקירי נפגעי העבירה מלמדים על עוצמת הפגיעה. בצד האמור נתן בית המשפט משקל לקולה להודאת הנאשם, לחרטתו ולשיקולים נוספים לקולה.

תוצאת האיזון הכולל בין שיקולי הענישה אינה מגלה עילה להתערבות.

הערעור נדחה אפוא.