ע"פ 5274/99 ג'מיל עדוי נ. מדינת ישראל

העורר הורשע בעבירות מס ונגזר עליו עונש של מאסר בפועל לתקופה של שנה, וכן תשלום קנס בסך 100,000 ש"ח. העורר שילם עד כה כ10,000- ש"ח מתוך הסכום האמור, ואף סיים לרצות את עונש המאסר.

בנוסף לכך הוטל על העורר לשלם קנס בסך 50,000 ש"ח, בגין עבירות שבהן הורשע בתיק אחר. לבקשתו נקבע כי קנס אחרון זה ישולם ב50- תשלומים חודשיים שווים, החל מתאריך 15.9.99.

העורר הגיש בקשה לבית-המשפט המחוזי בחיפה, שבגידרה טען כי מקור פרנסתו נפגע בתקופת מאסרו, וביקש כי תינתן לו האפשרות לשלם אף את הקנס הראשון בשיעורים שבהם הוא יכול לעמוד.

בית-המשפט המחוזי בחיפה (השופט מנחם נאמן) דחה את בקשת העורר, וזאת לנוכח התנגדות המדינה.

מכאן הערר שבפניי, שבגידרו הוריתי לעורר להגיש תצהיר מפורט אודות מקור הכנסתו, ולתמוך תצהיר זה במסמכים.

דין הערר להתקבל.

פרנסתו של העורר נפגעה כתוצאה מעונש המאסר שריצה. מתצהירו עולה כי הוא מובטל לעת עתה, כי הוא מפרנס יחיד של משפחתו המונה שש נפשות, וכי הוא מקבל עזרה מסוימת מאימו, מאחיו ומהוריה של אשתו. עוד עולה מתצהירו, כי אין לו כל הכנסה ממקורות אחרים, כי למעט ביתו אין ברשותו נכסים משמעותיים, וכי חשבונות הבנק שלו מצויים ביתרת חובה ניכרת.

בנסיבות אלו, אני מורה כי על העורר לשלם את יתרת הקנס בסך 90,000 ש"ח ב50- תשלומים חודשיים שווים, החל מתאריך 15.10.99.

כן אני מורה כי יש לפטור את העורר מתשלום תוספת הפיגור שהוטלה עליו, וזאת לנוכח העובדה שתוספת זו היא פועל יוצא של החלטת בית-המשפט המחוזי, שעליה הוגש הערר שבפניי.